שירי, בת דודה של אשתי ומותק של בחורה גם בלי הייחוס המשפחתי, שלחה לי את זה במייל.
קוביה בצבע תכלת לבן ועליה כתוב "התגייסת לצה"ל?" ומתחת, באדום לוהט וזועם: "פראייר! אם היית אברך היית אוכל חינם". שירי חשבה שאזדהה עם זה. אבל פייר? לא אכפת לי שיקבלו את התקציב הזה, למימון האברכים.
באמת שלא.
זאת אומרת, אני כן חושב שזה בזבוז, ושזה מגוחך שאנשים יקבלו מימון רק כדי שלא יעבדו חלילה ויתפרנסו בעצמם. וכן, אני מבין למה זה לא לעניין שמפלים בין תלמיד ישיבה או כולל, לבין סטודנט באוניברסיטה. פעם, אי אז לפני עשור, כשהייתי באגודת הסטודנטים, ידעתי לצעוק את כל הסיסמאות האלה - ואפילו בחרוזים ולתוך מגאפון.
ועכשיו בואו נשאל את עצמנו למה אנחנו כל כך כועסים. אבל לשם שינוי, בואו נסתכל מעבר למסך העשן של העצבים וננסה לברר את העובדות.
את האמת.
הרי כל הסכום שמדובר עליו הוא משהו כמו מאה עד מאה וחמישים מיליון ש"ח. בשבילי ובשבילכם מדובר בהרבה כסף (ותסלח לי הקוראת שרי אריסון שכללתי אותה יחד עם כולם). בשביל מדינת ישראל, מדובר בלא יותר משיהוקון קטן בתקציב המדינה.
רוצים להשוות? זה כאילו שתקנו בסופר ותשלמו משהו כמו שלושה-ארבעה שקלים יותר על פריט מסוים, אבל כחלק מחשבון שמסתכם באלף שקלים. זה לא משהו שתרגישו באמת בחשבון הספציפי הזה.
אבל אנחנו זועמים. אני רואה את זה בתגובות באתרים ובסטטוסים של כל המעורבים פוליטית בפייסבוק. הכל מגיע עם סימני קריאה, במקור: מאה מיליון לחרדים! הדוסים מקבלים כספים סתם! השחורים האלה גונבים את המדינה ולא עושים צבא!
סליחה שאני מפריע לזעם הקדוש, אבל בואו נגיד לרגע שהמאה עד מאה וחמישים מיליון האלה לא היו מגיעים לאלו שהולכים עם מעיל שחור ברחוב בחודש אוגוסט - זה היה מגיע אלינו? מישהו מאיתנו באמת מאמין שהסכום הזה היה איכשהו מקדם אותו אישית? את חייו? את עתידו?
בואו נשים את זה על השולחן אחת ולתמיד. אין לליכוד, לעבודה, לישראל ביתנו ולכל שאר הגורמים בקואליציה - כל קואליציה, לא רק הנוכחית - דבר טוב יותר מהזעם הקדוש נגד החרדים. כל המדינה תרעש ותרגש ותקרקש סביב התמיכה שיקבלו או לא יקבלו כמה אלפי אברכים בירושלים, בני ברק, אלעד ובית שמש, ובדרך נשכח עובדה אחת חשובה: הדפיקה האמיתית שבה דופקים אותנו היא ממש לא שם.
כל שנה, הריטואל התקציבי של "לאן יופנה הכסף" (פעם זה מאבק על סל התרופות, פעם על תקצוב חרדים, פעם על עתיד המרכבה - תמיד יש על מה לריב), נסוב סביב שלושה עד ארבעה אחוז מהתקציב בלבד. את שאר 96 האחוזים משרד האוצר מעביר די בקלות מבחינה ציבורית. הוא לוקח את התקציב של שנה שעברה, ועושה פעולה שכולנו מכירים - קופי פייסט - ומגיש את זה לכנסת. אין דיון אמיתי. אין שאלות. יש הצבעה בוועדת כספים, יש הצבעה במליאה, וברוב המקרים לח"כים אין אפילו קצה קצהו של מושג על מה הצביעו. הם מצביעים בעד כי "ככה זה היה שנה שעברה", אז כנראה שזה בסדר.
הבנתם את זה? 96% מהכספים בכלל לא מגיעים לדיון ציבורי מעמיק. זוכרים את הדוגמה מלמעלה על השלושה ארבעה שקלים מתוך חשבון של אלף שקל? אז פה מדובר ב- 996 שקלים מתוך האלף. כשאתם קונים בסופר קנייה כזו גדולה, אתם יודעים בדיוק מה אתם קונים ולאיזו תכלית. פה, אלא אם אתם יודעי ח"ן או פריקים מוחלטים של מדורי הכלכלה וקיבלתם עותק מהארגז המלא (!) שבתוכו עשרות חוברות שכולן מרכיבות תקציב אחד - לא רק שאתם לא יודעים מה קניתם, אלא שגם אין לכם כוח לשאול.
שם נמצא הכסף האמיתי. זה שיכול לשנות את סדרי העדיפויות. זה שיכול לייצר מקומות עבודה בפריפריה, וכבישים טובים יותר, ודיור במחירים שבהם לא צריך להיות מיליונר כדי לקבל את הזכות הבסיסית של אדם לבית משלו. אבל בואו נעזוב את העניינים הלא חשובים האלה לרגע, ונחזור לחרדים ולשאלה למה כל כך טוב לליכוד, לעבודה ולקדימה (תלוי מי בשלטון) שאנחנו כל כך כועסים עליהם ועל כניעתם ללא תנאי לדרישותיהם של גפני ושות'.
ביבי נתניהו אמר לאחד העיתונים שתקצוב האברכים זו "ירושה בת שלושים שנה" שקיבל, ואין לו אלא לשתף פעולה בצער רב וביגון קודר. גם ברק אמר דברים בסגנון הזה בזמנו על חוק טל הזכור לרע, וכולנו יודעים שציפי לבני הסכימה לשלם לחרדים - והרבה - רק שיעשו איתה קואליציה אחרי אולמרט.
הם עומדים מול הציבור וכאילו מתביישים בעצמם, ומדברים בטון אפולוגטי, וכמעט ומגירים דמעות תנין מהעיניים. אכלו לי. שתו לי. שדדו אותי. והנציגים החרדים ממלאים גם הם את תורם בהצגה ומודיעים בפנים קורנות: ניצחנו. הבאנו הישגים. זכינו.
מי הרוויח פוליטית-ציבורית? ברור שהחרדים הרוויחו כי קיבלו את מה שרצו - הטבות לאוכלוסיה ששלחה אותם לכנסת. הם עשו את השירות הכי טוב שיכול נבחר ציבור לעשות. אם זו לא דמוקרטיה במיטבה, אני לא יודע מהי דמוקרטיה. אבל גם ראש הממשלה, יהיה אשר יהיה, הרוויח - כשכל הזעם מופנה "למנוולים עם השטריימל", אף אחד לא שואל אותו שאלות באמת קשות. כאלו שעולות הרבה כסף. כאלו שדורשות ממנו תשובות אמיתיות לבוחרים ששלחו אותו לכנסת.
דוגמאות? בשמחה.
למה צריך להיות מיליונר כדי לקנות דירה? למה במערכת החינוך יש מורים שעושים שגיאות כתיב, והאטרקטיביות של המקצוע כל כך נמוכה עד שכדי להתקבל לפקולטה לחינוך לא צריך שום תעודה חוץ מתעודת לידה? למה המדינה מופרטת לדעת לידי אותם אנשים ולא לידי האזרחים, שווה בשווה? למה מבאס כל כך לחיות פה?
אבל לא, אנחנו לא נשאל את השאלות האלה או שאלות אחרות שבאמת משפיעות על החיים שלנו, על העתיד שלנו, ועל החיים שיהיו לילדים שלנו כשהם יהיו גדולים.
לנו יש את הדוסים לכעוס עליהם. יש לנו שלושה פרומיל מתקציב המדינה להילחם עליהם, ולעזאזל עם ה- 99.97% אחרים מהתקציב. יש לנו על מי להוציא את העצבים - והם אפילו לא "משלנו". הידד!
ראיתי שכבר מתארגנות הפגנות נגד התקצוב של הישיבות. שכבר יש עצומות, וקבוצות פייסבוק, ואנשים יורים יורה רותחת מתחת המקלדת וזועמים.
אכלו לנו. שתו לנו. לקחו לנו.
מה אתם כועסים על גפני? מה אתם רוצים מפרוש? מה אכפת לכם אם האברך שלוימה שגר ברח' שטראוס בירושלים יקבל כמה אלפי שקלים כדי להאכיל את המשפחה שלו? זו באמת הצרה הכי גדולה שיש לנו בחיים?
תכעסו על ביבי. על ברק. על ליברמן. על לבני. על כל מי שאי פעם היה בשלטון. ולא, אל תכעסו עליהם כי "נתנו לחרדים". תכעסו כי הם לא נתנו לכם. כי בניגוד לח"כים החרדים, הם שכחו מי שלח אותם לכנסת ולאיזו תכלית. הם שכחו שתפקידם לדאוג לנו כמו שגפני דואג למגזר שלו. לפחות כמוהו, אם לא יותר.
והכי הרבה - תכעסו על עצמכם. לא כי שלחתם אותם לכנסת והם נתנו לחרדים. ממש לא בגלל זה. תכעסו על עצמכם כי למרות שאתם עומדים להישבע שלא תצביעו יותר למפלגה הזאת או המפלגה ההיא בגלל הסיפור של החרדים, אתם תצביעו להם שוב בלי שום ספק - והם יודעים את זה, ולכן הם מרשים לעצמם לא לתת לכם את מה שמגיע לכם. אתם תצביעו ליכוד, או עבודה, או מרצ, או ליברמן, או קדימה או וואטאבר.
לפני הבחירות ידברו אתכם שוב על טילים איראניים. על שלום. על הפלסטינים. למרות שהסיכוי שייפול עליכם טיל או שחלילה תיפגעו מפעולת איבה, הוא בערך אחד חלקי מיליון מהסיכוי שלא תצליחו לגמור את החודש, אתם תמשיכו להצביע לפי הנושא המדיני-בטחוני במקום לפי הנושא הכלכלי.
באופן אישי, אני מלא הערכה לח"כים החרדים. כל הכבוד להם. הם לא סחטנים. הם לא גנבים. הם לא עשו דבר אחד שמנוגד לחוק.
הם גם לא אשמים בזה שלכם אין.
זה לא הם. זה אנחנו.
ואגב, הערה לסיום:
לאלו שמתכוונים להשיב לי שהחרדים הם פרזיטים שלא עושים צבא ולכן אסור לתת להם כלום - אני לא רוצה לחשוף נתון שאסור בפרסום מטעמי צנזורה, אבל תסתכלו ימינה ושמאלה ותשאלו את עצמכם כמה מאלה שכן עשו צבא, עשו שירות שהוא יותר מיחידה 804 (ולמי שלא מכיר את הבדיחה החבוטה - באים בשמונה, עושים אפס, הולכים בארבע). ואם אתם כבר בעניין, תבדקו כמה אנשים אתם מכירים שעשו צבא ואשכרה עושים מילואים. יותר מיום עד שלושה בשנה. אתן לכם טיפ: אנחנו מעטים מאוד. סטטיסטית, הסיכוי שהזועם על החרדים גם באמת תורם לצה"ל ולביטחון ישראל (או שזה בן או בת זוג של תורם שכזה) הוא לא הרבה יותר גבוה מהסיכוי לגרד 500 שקל ומעלה בסדרה ספציפית בחישגד. איך נאמר? סיכוי נמוך.
לזכותם של החרדים יאמר, שהם לפחות לא מנפנפים בדגל ה"עשינו אז מגיע לנו".
קצת ענווה. זה בריא לעור הפנים.
קוביה בצבע תכלת לבן ועליה כתוב "התגייסת לצה"ל?" ומתחת, באדום לוהט וזועם: "פראייר! אם היית אברך היית אוכל חינם". שירי חשבה שאזדהה עם זה. אבל פייר? לא אכפת לי שיקבלו את התקציב הזה, למימון האברכים.
באמת שלא.
זאת אומרת, אני כן חושב שזה בזבוז, ושזה מגוחך שאנשים יקבלו מימון רק כדי שלא יעבדו חלילה ויתפרנסו בעצמם. וכן, אני מבין למה זה לא לעניין שמפלים בין תלמיד ישיבה או כולל, לבין סטודנט באוניברסיטה. פעם, אי אז לפני עשור, כשהייתי באגודת הסטודנטים, ידעתי לצעוק את כל הסיסמאות האלה - ואפילו בחרוזים ולתוך מגאפון.
ועכשיו בואו נשאל את עצמנו למה אנחנו כל כך כועסים. אבל לשם שינוי, בואו נסתכל מעבר למסך העשן של העצבים וננסה לברר את העובדות.
את האמת.
הרי כל הסכום שמדובר עליו הוא משהו כמו מאה עד מאה וחמישים מיליון ש"ח. בשבילי ובשבילכם מדובר בהרבה כסף (ותסלח לי הקוראת שרי אריסון שכללתי אותה יחד עם כולם). בשביל מדינת ישראל, מדובר בלא יותר משיהוקון קטן בתקציב המדינה.
רוצים להשוות? זה כאילו שתקנו בסופר ותשלמו משהו כמו שלושה-ארבעה שקלים יותר על פריט מסוים, אבל כחלק מחשבון שמסתכם באלף שקלים. זה לא משהו שתרגישו באמת בחשבון הספציפי הזה.
אבל אנחנו זועמים. אני רואה את זה בתגובות באתרים ובסטטוסים של כל המעורבים פוליטית בפייסבוק. הכל מגיע עם סימני קריאה, במקור: מאה מיליון לחרדים! הדוסים מקבלים כספים סתם! השחורים האלה גונבים את המדינה ולא עושים צבא!
סליחה שאני מפריע לזעם הקדוש, אבל בואו נגיד לרגע שהמאה עד מאה וחמישים מיליון האלה לא היו מגיעים לאלו שהולכים עם מעיל שחור ברחוב בחודש אוגוסט - זה היה מגיע אלינו? מישהו מאיתנו באמת מאמין שהסכום הזה היה איכשהו מקדם אותו אישית? את חייו? את עתידו?
בואו נשים את זה על השולחן אחת ולתמיד. אין לליכוד, לעבודה, לישראל ביתנו ולכל שאר הגורמים בקואליציה - כל קואליציה, לא רק הנוכחית - דבר טוב יותר מהזעם הקדוש נגד החרדים. כל המדינה תרעש ותרגש ותקרקש סביב התמיכה שיקבלו או לא יקבלו כמה אלפי אברכים בירושלים, בני ברק, אלעד ובית שמש, ובדרך נשכח עובדה אחת חשובה: הדפיקה האמיתית שבה דופקים אותנו היא ממש לא שם.
כל שנה, הריטואל התקציבי של "לאן יופנה הכסף" (פעם זה מאבק על סל התרופות, פעם על תקצוב חרדים, פעם על עתיד המרכבה - תמיד יש על מה לריב), נסוב סביב שלושה עד ארבעה אחוז מהתקציב בלבד. את שאר 96 האחוזים משרד האוצר מעביר די בקלות מבחינה ציבורית. הוא לוקח את התקציב של שנה שעברה, ועושה פעולה שכולנו מכירים - קופי פייסט - ומגיש את זה לכנסת. אין דיון אמיתי. אין שאלות. יש הצבעה בוועדת כספים, יש הצבעה במליאה, וברוב המקרים לח"כים אין אפילו קצה קצהו של מושג על מה הצביעו. הם מצביעים בעד כי "ככה זה היה שנה שעברה", אז כנראה שזה בסדר.
הבנתם את זה? 96% מהכספים בכלל לא מגיעים לדיון ציבורי מעמיק. זוכרים את הדוגמה מלמעלה על השלושה ארבעה שקלים מתוך חשבון של אלף שקל? אז פה מדובר ב- 996 שקלים מתוך האלף. כשאתם קונים בסופר קנייה כזו גדולה, אתם יודעים בדיוק מה אתם קונים ולאיזו תכלית. פה, אלא אם אתם יודעי ח"ן או פריקים מוחלטים של מדורי הכלכלה וקיבלתם עותק מהארגז המלא (!) שבתוכו עשרות חוברות שכולן מרכיבות תקציב אחד - לא רק שאתם לא יודעים מה קניתם, אלא שגם אין לכם כוח לשאול.
שם נמצא הכסף האמיתי. זה שיכול לשנות את סדרי העדיפויות. זה שיכול לייצר מקומות עבודה בפריפריה, וכבישים טובים יותר, ודיור במחירים שבהם לא צריך להיות מיליונר כדי לקבל את הזכות הבסיסית של אדם לבית משלו. אבל בואו נעזוב את העניינים הלא חשובים האלה לרגע, ונחזור לחרדים ולשאלה למה כל כך טוב לליכוד, לעבודה ולקדימה (תלוי מי בשלטון) שאנחנו כל כך כועסים עליהם ועל כניעתם ללא תנאי לדרישותיהם של גפני ושות'.
ביבי נתניהו אמר לאחד העיתונים שתקצוב האברכים זו "ירושה בת שלושים שנה" שקיבל, ואין לו אלא לשתף פעולה בצער רב וביגון קודר. גם ברק אמר דברים בסגנון הזה בזמנו על חוק טל הזכור לרע, וכולנו יודעים שציפי לבני הסכימה לשלם לחרדים - והרבה - רק שיעשו איתה קואליציה אחרי אולמרט.
הם עומדים מול הציבור וכאילו מתביישים בעצמם, ומדברים בטון אפולוגטי, וכמעט ומגירים דמעות תנין מהעיניים. אכלו לי. שתו לי. שדדו אותי. והנציגים החרדים ממלאים גם הם את תורם בהצגה ומודיעים בפנים קורנות: ניצחנו. הבאנו הישגים. זכינו.
מי הרוויח פוליטית-ציבורית? ברור שהחרדים הרוויחו כי קיבלו את מה שרצו - הטבות לאוכלוסיה ששלחה אותם לכנסת. הם עשו את השירות הכי טוב שיכול נבחר ציבור לעשות. אם זו לא דמוקרטיה במיטבה, אני לא יודע מהי דמוקרטיה. אבל גם ראש הממשלה, יהיה אשר יהיה, הרוויח - כשכל הזעם מופנה "למנוולים עם השטריימל", אף אחד לא שואל אותו שאלות באמת קשות. כאלו שעולות הרבה כסף. כאלו שדורשות ממנו תשובות אמיתיות לבוחרים ששלחו אותו לכנסת.
דוגמאות? בשמחה.
למה צריך להיות מיליונר כדי לקנות דירה? למה במערכת החינוך יש מורים שעושים שגיאות כתיב, והאטרקטיביות של המקצוע כל כך נמוכה עד שכדי להתקבל לפקולטה לחינוך לא צריך שום תעודה חוץ מתעודת לידה? למה המדינה מופרטת לדעת לידי אותם אנשים ולא לידי האזרחים, שווה בשווה? למה מבאס כל כך לחיות פה?
אבל לא, אנחנו לא נשאל את השאלות האלה או שאלות אחרות שבאמת משפיעות על החיים שלנו, על העתיד שלנו, ועל החיים שיהיו לילדים שלנו כשהם יהיו גדולים.
לנו יש את הדוסים לכעוס עליהם. יש לנו שלושה פרומיל מתקציב המדינה להילחם עליהם, ולעזאזל עם ה- 99.97% אחרים מהתקציב. יש לנו על מי להוציא את העצבים - והם אפילו לא "משלנו". הידד!
ראיתי שכבר מתארגנות הפגנות נגד התקצוב של הישיבות. שכבר יש עצומות, וקבוצות פייסבוק, ואנשים יורים יורה רותחת מתחת המקלדת וזועמים.
אכלו לנו. שתו לנו. לקחו לנו.
מה אתם כועסים על גפני? מה אתם רוצים מפרוש? מה אכפת לכם אם האברך שלוימה שגר ברח' שטראוס בירושלים יקבל כמה אלפי שקלים כדי להאכיל את המשפחה שלו? זו באמת הצרה הכי גדולה שיש לנו בחיים?
תכעסו על ביבי. על ברק. על ליברמן. על לבני. על כל מי שאי פעם היה בשלטון. ולא, אל תכעסו עליהם כי "נתנו לחרדים". תכעסו כי הם לא נתנו לכם. כי בניגוד לח"כים החרדים, הם שכחו מי שלח אותם לכנסת ולאיזו תכלית. הם שכחו שתפקידם לדאוג לנו כמו שגפני דואג למגזר שלו. לפחות כמוהו, אם לא יותר.
והכי הרבה - תכעסו על עצמכם. לא כי שלחתם אותם לכנסת והם נתנו לחרדים. ממש לא בגלל זה. תכעסו על עצמכם כי למרות שאתם עומדים להישבע שלא תצביעו יותר למפלגה הזאת או המפלגה ההיא בגלל הסיפור של החרדים, אתם תצביעו להם שוב בלי שום ספק - והם יודעים את זה, ולכן הם מרשים לעצמם לא לתת לכם את מה שמגיע לכם. אתם תצביעו ליכוד, או עבודה, או מרצ, או ליברמן, או קדימה או וואטאבר.
לפני הבחירות ידברו אתכם שוב על טילים איראניים. על שלום. על הפלסטינים. למרות שהסיכוי שייפול עליכם טיל או שחלילה תיפגעו מפעולת איבה, הוא בערך אחד חלקי מיליון מהסיכוי שלא תצליחו לגמור את החודש, אתם תמשיכו להצביע לפי הנושא המדיני-בטחוני במקום לפי הנושא הכלכלי.
באופן אישי, אני מלא הערכה לח"כים החרדים. כל הכבוד להם. הם לא סחטנים. הם לא גנבים. הם לא עשו דבר אחד שמנוגד לחוק.
הם גם לא אשמים בזה שלכם אין.
זה לא הם. זה אנחנו.
ואגב, הערה לסיום:
לאלו שמתכוונים להשיב לי שהחרדים הם פרזיטים שלא עושים צבא ולכן אסור לתת להם כלום - אני לא רוצה לחשוף נתון שאסור בפרסום מטעמי צנזורה, אבל תסתכלו ימינה ושמאלה ותשאלו את עצמכם כמה מאלה שכן עשו צבא, עשו שירות שהוא יותר מיחידה 804 (ולמי שלא מכיר את הבדיחה החבוטה - באים בשמונה, עושים אפס, הולכים בארבע). ואם אתם כבר בעניין, תבדקו כמה אנשים אתם מכירים שעשו צבא ואשכרה עושים מילואים. יותר מיום עד שלושה בשנה. אתן לכם טיפ: אנחנו מעטים מאוד. סטטיסטית, הסיכוי שהזועם על החרדים גם באמת תורם לצה"ל ולביטחון ישראל (או שזה בן או בת זוג של תורם שכזה) הוא לא הרבה יותר גבוה מהסיכוי לגרד 500 שקל ומעלה בסדרה ספציפית בחישגד. איך נאמר? סיכוי נמוך.
לזכותם של החרדים יאמר, שהם לפחות לא מנפנפים בדגל ה"עשינו אז מגיע לנו".
קצת ענווה. זה בריא לעור הפנים.