אזהרה: יש סיכוי לא רע, אפילו סיכוי טוב, שתעלבו עד סוף הפוסט הזה. אני יודע שלעולם אסור לכותב להעליב את הקוראים שלו, אבל יש שלב שבו אדם חייב לומר מילים קשות ולא נעימות ולו רק כדי לפקוח את עיניי העיוורים כך שיראו מה שקורה סביבם.
בואו נתחיל מההתחלה: רוב אזרחי ישראל, רובם המוחלט והבלתי ניתן לערעור, הם בורים מרצון. מעטים ויחידי סגולה, מהימין מהשמאל ומהמרכז הם לא בורים. מעטים עוד יותר הם אנשים חושבים ממש, כאלו שלא מחכים שילעסו בשבילם את המידע, יעבדו אותו ויעבירו אליהם אלא אשכרה אנשים שמפעילים את הראש ועושים אחד ועוד אחד ויוצא להם שניים.
תנסו להיזכר בבחירות האחרונות. עמדתם בקלפי. המון פתקים, רובם עם כל מיני אותיות שבכלל לא אומרות לאף אחד כלום. פתקים אחרים שראיתם שם, כמו "אמת" ו"מחל" למשל, אפילו הסבים שלנו כבר הכירו. שאלתם את עצמכם בימים שלפני כן למי תצביעו. לבני אומרת שתעשה שלום. ביבי אומר שילחם ולא יוותר למען ישראל. ברק מבטיח שיהיה שר ביטחון וידאג לכם.
מי ינצח את האיראנים? מי יעשה שלום עם הערבים? מי ידאג "לעתיד ילדינו"?
והצבעתם מה שהצבעתם, כי אתם אזרחים רציניים, שנוטלים חלק במשחק הדמוקרטי בניגוד לכמעט 40% מהציבור שרק מתבכיינים ומתלוננים אבל לא עושים את הפעולה הפשוטה של להחליט מי הם רוצים שינהל להם את החיים כי "אין למי להצביע" או כי "כולם אותו דבר".
(הערת המחבר: אין לי גרם של כבוד כלפי כאלו שלא מצביעים ו/או שמים פתק לבן - שכלל לא סופרים אותו! - מי שלא משתתף במשחק, אין לו זכות להתלונן על תוצאותיו. היחידים שלא מצביעים ואני מסכים לכבד הם כאלו שנשבעים שישתקו לחלוטין לגבי המתרחש במדינה עד הבחירות הבאות).
ובכל זאת, כמו אחיכם הישראלים, גם אתם (וגם אני, אל חשש) טיפשים. בורים. אהבלים גמורים שמחפשים את המטבע מתחת לפנס היחיד שיש ברחוב הכי חשוך בעולם.
תסתכלו מסביבכם. רואים את מה שיש מסביב? קוראים לזה מציאות. קוראים לזה היומיום שלכם. ואם תחפשו טוב טוב טוב לא תמצאו בה אפילו טיל איראני אחד. הערבים היחידים שאתם פוגשים אלא אם אתם במילואים או מתנחלים, הם אזרחים ישראלים - כאלו שתהליך השלום ממש לא נעשה מולם וממש לא קשור אליהם. כל הנושאים שדיברו אתכם עליהם בבחירות רלבנטיים לחיים היומיומיים שלכם בערך כמו רעידת אדמה קלה באמצע אנטרקטיקה.
אבל מה יש סביבכם באמת?
מה הדבר היחיד שאשכרה משפיע על החיים שלכם ואף אחד לא מדבר עליו?
כסף.
כן כן, כסף - או יותר נכון: היעדרו של כסף.
נכון שאין לכם כסף לקנות דירה? נכון שהמחירים בסופרמרקט נוסקים כל הזמן? נכון שאתם משלמים הון תועפות על דלק? נכון שהמשכורת שלכם לא עולה במקביל לעליות המחיר ואתם יכולים לקנות הרבה פחות בסכום שאתם מרוויחים?
אז קוראים לזה כלכלה.
וזה הנושא האחרון שמדברים עליו בישראל.
באופן מסורתי, כשהמצב הפנימי והכלכלי במדינות ערב מתדרדר, הדיקטטור התורן מלבה את השנאה כלפי ישראל. דוגמה מהשבועות האחרונים: אסד מרגיש שהכסא שלו מתנדנד? אחלה. אז הוא שולח אזרחים להתעמת עם הציונים מדרום מערב ביום הנכבה, ויום הנכסה, ויום הלא יודע מה - העיקר שההמונים בדמשק יקפידו לשנוא את היהודים הכלבים יותר ממה שהם שונאים אותו. העיקר שההמונים לא ישימו לב למשטר הרקוב והמושחת שלו, ואת הזעם האצור בהם שיפנו כלפי הזרים. אלו שמעבר לגבול.
ככה זה ערבים, אתם אומרים לעצמכם, ומהנהנים בהסכמה. כבר עשרות שנים שזה ככה.
ואני שואל אתכם, חברות וחברים - במה אנחנו שונים מהם?
בכלום.
ואסביר בקצרה:
הרי הסיכוי שלכם להיות באוברדרפט ולשקוע בחובות גבוה במיליון אחוזים פחות או יותר מהסיכוי שלכם להיות בשכונה שיש בה פיגוע, לא כל שכן בפיגוע עצמו - אבל ממה אתם מודאגים יותר כשאתם מצביעים?
הרי הסיכוי שלכם להיפגע מטיל גרעיני איראני נמוך באיזה מיליארד אחוז מהסיכוי שלעולם לא תצליחו לקנות דירה בלי סיוע מאסיבי מההורים - אבל על מה אתם מדברים יותר בשולחן בליל שבת לפני בחירות?
הרי הסיכוי שהמחירים של מוצרי החלב, והדלק, והעוף, והלא-יודע-מה-עוד ימשיכו להאמיר גבוה בטריליון אחוז מהסיכוי שאי פעם מישהו יירה עליכם או שתשתתפו בקרב כלשהו ושהשלום ישפיע עליכם - אבל על מה מדברות אתכם כמעט כל המפלגות רגע לפני שהולכים לקלפי?
הערבים. האיראנים. הפלשתינים. השלום. המלחמה. מנהיג חזק. מנהיג חלש.
הכל, רק לא על מה שמשפיע על החיים שלכם יותר מכל:
הכל, רק לא על הכסף שלכם. על הכלכלה. על הפרנסה. על הבית. על האוכל.
ואנחנו, טיפשים מטופשים שכמותנו, ממשיכים לאכול את הלוקש הזה פעם אחר פעם, ומתמרמרים אחר כך כשמחיר הקוטג' עולה - אבל עוד לא שמעתי ימני ממורמר אחד אומר שבגלל המחירים בסופר הוא לא יצביע שוב לביבי (כי מישהו צריך לחסום את האיראנים ולהראות לערבים מאיפה משתין הדג!) ועוד לא שמעתי על שמאלן אחד שיצביע למפלגה שאינה יונית מבחינה מדינית בגלל המצע הכלכלי שלה (כי צריך לעשות שלום ולהפסיק את הכיבוש!)
והנה התוצאה: פעם אחר פעם אנחנו מצביעים למפלגות הלא נכונות, מהסיבות הלא נכונות, כי אין לנו שום רצון להתעמק ולשאול את עצמנו אחת ולתמיד מה חשוב לנו. כי אין לנו חשק לטרוח לקרוא את מצע המפלגות - לעזאזל, בשתי מערכות הבחירות האחרונות המפלגה הגדולה ביותר היא קדימה, מפלגה שמעולם לא טרחה לכתוב מצע! הבנתם את זה?! מפלגה שמעולם לא ניסחה לעצמה מה העמדות שלה זוכה להכי הרבה קולות! מה זה אומר עלינו?!
הגיע הזמן שנצא מההלם שלנו. שנסיט עיניים מהבהייה הקולקטיבית בפרצופים החנוטים בחליפות ושמלות עסקים שניבטים אלינו מהמסך של חדשות ערוץ 2 כשהם נואמים בכנסת או באיזו עצרת פוליטית.
הגיע הזמן להתחיל להפעיל את הראש.
יש משפט שהאמריקנים אוהבים להשתמש בו: זו הכלכלה, טמבל.
תפסיקו כבר להתבכיין על המחירים של הקוטג' והדלק, ופשוט תצביעו הפוך ממי שמעלה את המחירים. תפסיקו לחשוב כל הזמן על האיראנים והערבים ותתחילו לחשוב על הישראלים. על עצמכם.
על המקרר שיקר הרבה יותר למלא. על האוטו שפתאום חושבים על כל קילומטר שעושים ולא מסיבות של איכות הסביבה. על המשכורת שלא מספיקה לכלום. על הפס הקטן והמאוזן שמופיע ליד מספר בצבע אדום בחשבון הבנק שלכם. על אלפי השקלים שאתם משלמים לגן למרות שאמור להיות חינוך חינם מגיל שלוש לפי חוק. על הקוטג', והגבינה הצהובה, ונוזל הכביסה, וחשבון המים המנופח.
כשתחשבו על הדברים האלה במקום לחשוב על צנטרפוגות באיראן או על חלוקת ירושלים כן או לא, תצביעו לשם שינוי עבור אנשים שלא ידפקו אתכם.
זו הכלכלה, טמבל.
כל השאר זה לא יותר ממסך עשן.
יאללה, תתעוררו כבר. תתחילו לשאול את הפוליטיקאים אילו פתרונות הם מציעים לחשבון הבנק שלכם או לדיור שלכם במקום לשאול אותם מה הפתרון שהם מציעים לסכסוכים בני מאה שנה. תתחילו לשאול את המפלגות מה הן מציעות כדי לשפר את החיים שלכם, ולא את מצבה הגיאופוליטי של ישראל. תתחילו לשאול איפה הצמיחה הזאת שכל הזמן מדברים עליה, ולמה זה לא מורגש אצלכם, אלא רק אצל תשובה וסטנלי פישר.
תתחילו לשאול.
תתחילו להתעניין.
רוב האנשים במדינה הזאת הם אנשים משכילים. לרוב המוחלט יש תעודת בגרות,. לאחוז גדול יש תואר אקדמי. בואו נוכיח שמעבר להשכלה יש לנו גם שכל.
זו הכלכלה. תמיד הכלכלה.
ואיך אומר ההוא שאוהב את בעלי ההון? שלא יעבדו עליכם.
בואו נתחיל מההתחלה: רוב אזרחי ישראל, רובם המוחלט והבלתי ניתן לערעור, הם בורים מרצון. מעטים ויחידי סגולה, מהימין מהשמאל ומהמרכז הם לא בורים. מעטים עוד יותר הם אנשים חושבים ממש, כאלו שלא מחכים שילעסו בשבילם את המידע, יעבדו אותו ויעבירו אליהם אלא אשכרה אנשים שמפעילים את הראש ועושים אחד ועוד אחד ויוצא להם שניים.
תנסו להיזכר בבחירות האחרונות. עמדתם בקלפי. המון פתקים, רובם עם כל מיני אותיות שבכלל לא אומרות לאף אחד כלום. פתקים אחרים שראיתם שם, כמו "אמת" ו"מחל" למשל, אפילו הסבים שלנו כבר הכירו. שאלתם את עצמכם בימים שלפני כן למי תצביעו. לבני אומרת שתעשה שלום. ביבי אומר שילחם ולא יוותר למען ישראל. ברק מבטיח שיהיה שר ביטחון וידאג לכם.
מי ינצח את האיראנים? מי יעשה שלום עם הערבים? מי ידאג "לעתיד ילדינו"?
והצבעתם מה שהצבעתם, כי אתם אזרחים רציניים, שנוטלים חלק במשחק הדמוקרטי בניגוד לכמעט 40% מהציבור שרק מתבכיינים ומתלוננים אבל לא עושים את הפעולה הפשוטה של להחליט מי הם רוצים שינהל להם את החיים כי "אין למי להצביע" או כי "כולם אותו דבר".
(הערת המחבר: אין לי גרם של כבוד כלפי כאלו שלא מצביעים ו/או שמים פתק לבן - שכלל לא סופרים אותו! - מי שלא משתתף במשחק, אין לו זכות להתלונן על תוצאותיו. היחידים שלא מצביעים ואני מסכים לכבד הם כאלו שנשבעים שישתקו לחלוטין לגבי המתרחש במדינה עד הבחירות הבאות).
ובכל זאת, כמו אחיכם הישראלים, גם אתם (וגם אני, אל חשש) טיפשים. בורים. אהבלים גמורים שמחפשים את המטבע מתחת לפנס היחיד שיש ברחוב הכי חשוך בעולם.
תסתכלו מסביבכם. רואים את מה שיש מסביב? קוראים לזה מציאות. קוראים לזה היומיום שלכם. ואם תחפשו טוב טוב טוב לא תמצאו בה אפילו טיל איראני אחד. הערבים היחידים שאתם פוגשים אלא אם אתם במילואים או מתנחלים, הם אזרחים ישראלים - כאלו שתהליך השלום ממש לא נעשה מולם וממש לא קשור אליהם. כל הנושאים שדיברו אתכם עליהם בבחירות רלבנטיים לחיים היומיומיים שלכם בערך כמו רעידת אדמה קלה באמצע אנטרקטיקה.
אבל מה יש סביבכם באמת?
מה הדבר היחיד שאשכרה משפיע על החיים שלכם ואף אחד לא מדבר עליו?
כסף.
כן כן, כסף - או יותר נכון: היעדרו של כסף.
נכון שאין לכם כסף לקנות דירה? נכון שהמחירים בסופרמרקט נוסקים כל הזמן? נכון שאתם משלמים הון תועפות על דלק? נכון שהמשכורת שלכם לא עולה במקביל לעליות המחיר ואתם יכולים לקנות הרבה פחות בסכום שאתם מרוויחים?
אז קוראים לזה כלכלה.
וזה הנושא האחרון שמדברים עליו בישראל.
באופן מסורתי, כשהמצב הפנימי והכלכלי במדינות ערב מתדרדר, הדיקטטור התורן מלבה את השנאה כלפי ישראל. דוגמה מהשבועות האחרונים: אסד מרגיש שהכסא שלו מתנדנד? אחלה. אז הוא שולח אזרחים להתעמת עם הציונים מדרום מערב ביום הנכבה, ויום הנכסה, ויום הלא יודע מה - העיקר שההמונים בדמשק יקפידו לשנוא את היהודים הכלבים יותר ממה שהם שונאים אותו. העיקר שההמונים לא ישימו לב למשטר הרקוב והמושחת שלו, ואת הזעם האצור בהם שיפנו כלפי הזרים. אלו שמעבר לגבול.
ככה זה ערבים, אתם אומרים לעצמכם, ומהנהנים בהסכמה. כבר עשרות שנים שזה ככה.
ואני שואל אתכם, חברות וחברים - במה אנחנו שונים מהם?
בכלום.
ואסביר בקצרה:
הרי הסיכוי שלכם להיות באוברדרפט ולשקוע בחובות גבוה במיליון אחוזים פחות או יותר מהסיכוי שלכם להיות בשכונה שיש בה פיגוע, לא כל שכן בפיגוע עצמו - אבל ממה אתם מודאגים יותר כשאתם מצביעים?
הרי הסיכוי שלכם להיפגע מטיל גרעיני איראני נמוך באיזה מיליארד אחוז מהסיכוי שלעולם לא תצליחו לקנות דירה בלי סיוע מאסיבי מההורים - אבל על מה אתם מדברים יותר בשולחן בליל שבת לפני בחירות?
הרי הסיכוי שהמחירים של מוצרי החלב, והדלק, והעוף, והלא-יודע-מה-עוד ימשיכו להאמיר גבוה בטריליון אחוז מהסיכוי שאי פעם מישהו יירה עליכם או שתשתתפו בקרב כלשהו ושהשלום ישפיע עליכם - אבל על מה מדברות אתכם כמעט כל המפלגות רגע לפני שהולכים לקלפי?
הערבים. האיראנים. הפלשתינים. השלום. המלחמה. מנהיג חזק. מנהיג חלש.
הכל, רק לא על מה שמשפיע על החיים שלכם יותר מכל:
הכל, רק לא על הכסף שלכם. על הכלכלה. על הפרנסה. על הבית. על האוכל.
ואנחנו, טיפשים מטופשים שכמותנו, ממשיכים לאכול את הלוקש הזה פעם אחר פעם, ומתמרמרים אחר כך כשמחיר הקוטג' עולה - אבל עוד לא שמעתי ימני ממורמר אחד אומר שבגלל המחירים בסופר הוא לא יצביע שוב לביבי (כי מישהו צריך לחסום את האיראנים ולהראות לערבים מאיפה משתין הדג!) ועוד לא שמעתי על שמאלן אחד שיצביע למפלגה שאינה יונית מבחינה מדינית בגלל המצע הכלכלי שלה (כי צריך לעשות שלום ולהפסיק את הכיבוש!)
והנה התוצאה: פעם אחר פעם אנחנו מצביעים למפלגות הלא נכונות, מהסיבות הלא נכונות, כי אין לנו שום רצון להתעמק ולשאול את עצמנו אחת ולתמיד מה חשוב לנו. כי אין לנו חשק לטרוח לקרוא את מצע המפלגות - לעזאזל, בשתי מערכות הבחירות האחרונות המפלגה הגדולה ביותר היא קדימה, מפלגה שמעולם לא טרחה לכתוב מצע! הבנתם את זה?! מפלגה שמעולם לא ניסחה לעצמה מה העמדות שלה זוכה להכי הרבה קולות! מה זה אומר עלינו?!
הגיע הזמן שנצא מההלם שלנו. שנסיט עיניים מהבהייה הקולקטיבית בפרצופים החנוטים בחליפות ושמלות עסקים שניבטים אלינו מהמסך של חדשות ערוץ 2 כשהם נואמים בכנסת או באיזו עצרת פוליטית.
הגיע הזמן להתחיל להפעיל את הראש.
יש משפט שהאמריקנים אוהבים להשתמש בו: זו הכלכלה, טמבל.
תפסיקו כבר להתבכיין על המחירים של הקוטג' והדלק, ופשוט תצביעו הפוך ממי שמעלה את המחירים. תפסיקו לחשוב כל הזמן על האיראנים והערבים ותתחילו לחשוב על הישראלים. על עצמכם.
על המקרר שיקר הרבה יותר למלא. על האוטו שפתאום חושבים על כל קילומטר שעושים ולא מסיבות של איכות הסביבה. על המשכורת שלא מספיקה לכלום. על הפס הקטן והמאוזן שמופיע ליד מספר בצבע אדום בחשבון הבנק שלכם. על אלפי השקלים שאתם משלמים לגן למרות שאמור להיות חינוך חינם מגיל שלוש לפי חוק. על הקוטג', והגבינה הצהובה, ונוזל הכביסה, וחשבון המים המנופח.
כשתחשבו על הדברים האלה במקום לחשוב על צנטרפוגות באיראן או על חלוקת ירושלים כן או לא, תצביעו לשם שינוי עבור אנשים שלא ידפקו אתכם.
זו הכלכלה, טמבל.
כל השאר זה לא יותר ממסך עשן.
יאללה, תתעוררו כבר. תתחילו לשאול את הפוליטיקאים אילו פתרונות הם מציעים לחשבון הבנק שלכם או לדיור שלכם במקום לשאול אותם מה הפתרון שהם מציעים לסכסוכים בני מאה שנה. תתחילו לשאול את המפלגות מה הן מציעות כדי לשפר את החיים שלכם, ולא את מצבה הגיאופוליטי של ישראל. תתחילו לשאול איפה הצמיחה הזאת שכל הזמן מדברים עליה, ולמה זה לא מורגש אצלכם, אלא רק אצל תשובה וסטנלי פישר.
תתחילו לשאול.
תתחילו להתעניין.
רוב האנשים במדינה הזאת הם אנשים משכילים. לרוב המוחלט יש תעודת בגרות,. לאחוז גדול יש תואר אקדמי. בואו נוכיח שמעבר להשכלה יש לנו גם שכל.
זו הכלכלה. תמיד הכלכלה.
ואיך אומר ההוא שאוהב את בעלי ההון? שלא יעבדו עליכם.
כל כך נכון, וכואב.
השבמחקאבל למה יש לי הרגשה שכולנו, כל המטומטמים, נשכח מהכל
כשנגיע לקלפי. חובה לפמפם את הפוסט הזה אחת לשבועיים מהיום והלאה ואז אולי, אולי, אולי....משהו יזוז אצלנו!
אתה צודק בכך שהישראלים כמעט אף פעם לא מצביעים לפי השיקול הכלכלי (אני חושב שבחירות 2006 היו חריג יחידי, לפחות מאז שאני עמדתי על דעתי הפוליטית), יש לכך סיבות רבות. זה מוזר שהמעמד הבינוני גבוהה מצביע למפלגות ה"סוציאליסטיות" בעוד שהמעמד הנמוך יותר מצביע למפלגות שדוגלות בשוק חופשי, אבל זה המצב בישראל.
השבמחקהשאלה היא האם יש הבדל מהותי בן המפלגות הגדולות בסוגיות הכלכליות. היה זה בייגה שוחט, איש מפלגת העבודה, שהחל במגפת ההפרטה. קדימה והליכוד יונקים מאותו בית אידאולוגי, כשנתניהו הוחלף ע"י אולמרט במשרד האוצר המדיניות לא השתנתה מהותית, כך היה בימיהם של הירשזון ובראון מקדימה. עמיר פרץ שנבחר על הטיקט החברתי ב2006 הסכים/אולץ לוותר על משרד האוצר, הגימלאים התגלו ככשלון מוחץ - אז איפה בדיוק האלטרנטיבה? למי אתה מציע לנו להצביע? לשלי יחמוביץ שממצבת את עצמה שאלטרנטיבה חברתית עד שזה מגיע לשביתת העובדים הסוציאלים? היכן בדיוק הייתה הגברת יחימוביץ בהצבעה על התקציב הדו שנתי? מילא שאת לא אומרת כלום בכל נושא אחר אבל לפחות להצבעה הכי חשובה בנושא הדגל שלך תגיעי.
אני גם חולק עליך מאוד לגבי חוסר החשיבות של הנושאים המדיניים לאזרח הקטן, קודם כל הם משפיעים מאוד על הכלכלה, ישראל שחיה בשלום עם שכנותיה היא ישראל חזקה יותר כלכלית, מדינה שמוצריה לא מוחרמים בחו"ל ומדינה שיכולה להפנות תקציבים מהביטחון לנושאים אחרים. שנית כל, את מחיר הקיפאון המדיני שממיטה עלינו ממשלת ישראל נשלם אנחנו וילדינו. אנחנו על ספינה שמתקרבת לקרחון גדול שנראה לאחדים מאיתנו כמהמורת בלתי מורגשת, ורגע הפגיעה בו הולך ומתקרב.