חברים יקרים מימין שלום,
אני משער שרובכם לא מכירים אותי. שמי חיים. אני בן 33 עוד מעט. נשוי, אב לשתיים, גר בירושלים. אני חי"רניק במילואים, אחד מהטמבלים שעושים עשרות ימי מילואים בשנה (בד"כ כארבעים, לפני החוק החדש שנכנס לתוקף אשתקד), ואת רוב המילואים אני עושה ככובש נאור בשטחים.
אבל אני מעולם לא האמנתי בחלוקה חד משמעית בין שמאל לימין. אני מאמין שבלא מעט דברים, הראייה שלי כשמאלן ושל הימנים די דומה - פשוט הפתרונות שלנו שונים. מעולם לא חשדתי באיש ימין שהוא מבקש להחריב את מדינת ישראל רק כי נקודת ההשקפה שלנו שונה בנושאים המדיניים או הכלכליים. אני רוצה לחשוב שגם עליי תמיד חושבים שבסך הכל הכללי, שכל מה שאני מבקש זה שהמדינה שלנו תצליח, ושיהיה פה טוב לכולם.
לכן אני פונה אליכם. לכן זו השעה שבה כולנו צריכים לעמוד שכם אל שכם.
כמו שאתם יודעים, הכנסת החליטה לקבל את ההצעה של פאינה קירשנבאום (אחד הפסבדונים הכי מבריקים שאיווט ליברמן אי פעם השתמש בהם) ולהקים ועדת חקירה לבדיקת "ארגוני השמאל". הערב, מספרים בחדשות, ביבי החליט להוסיף גם את ארגוני הימין לבדיקה, כדי להשקיט את המצפון של מפלגת העבודה (יש דבר כזה?) שעשתה פתאום קולות של אי נוחות.
זו לא בעיה של השמאלנים, חברים. ממש לא. זו בעיה של כולנו.
ישראל היא נס דמוקרטי. יש לנו מסורת דמוקרטית מפוארת שנבנתה פה בקצת יותר משישה עשורים שמאפשרת לאנשים שהגיעו מעשרות מדינות ועשרות תרבויות, שלא לומר בני עמים שונים שנמצאים בסכסוך לאומי מזוין, לחיות פה בצוותא בלי לאכול האחד את השני. למעשה, כשחושבים על זה - ישראל היא המדינה היחידה דרומית לצרפת שהעברת שלטון בה ממפלגה למפלגה מסתכמת בפוטו אופ של השר היוצא והשר הנכנס, עם לחיצת יד מנומסת, המנצחים חוגגים, המנוצחים מתבאסים - וממשיכים הלאה. במדינות אחרות הפסד בבחירות מביא כמעט תמיד לבקבוקי תבערה ברחובות, ולשוטרים מזוודים בציוד לדיכוי מהומות שמשליטים את חיתתם על הערים המרכזיות.
הדמוקרטיה שלנו היא הסוד הכי גלוי של עצם קיומנו. הידיעה של כל אחד מאיתנו שהוא בעצם הבוס של המדינה ויש לו את הכוח לשנות במחי הטלת פתק לקלפי, היא זו שמביאה אותנו להתגייס לצבא ולשרת בו שירות משמעותי - אנחנו מבינים שאין סמכות בלי אחריות, ולכן אנחנו הולכים לתרום את חלקנו למדינה שלנו.
למדינה שלנו יש חוקים, ואנחנו יודעים שאוכפים אותם - גם אם לא תמיד באינטנסיביות שהיינו רוצים. אנחנו יודעים שאם עמותה כזו או אחרת תעבור על החוק, רשם העמותות יגיש תלונה למשטרה והיא תפתח בחקירה פלילית נגד מי שעבר את העבירה לכאורה. כששמאלני שומע שעצרו פלוני שהוא יו"ר עמותה מהצד "שלו" של המפה בחשד לעבירה על חוקי המדינה, הוא נותן את אמונו במערכת הצדק שתמצה את הדין עם האיש אם הוא אשם, ושתוציא אותו זכאי אם לא עשה דבר. אם ימני שומע שנער גבעות נעצר בחשד לעבירת "תג מחיר", הוא מקווה לאותו הדבר בדיוק.
אנחנו יודעים שיש לנו חוקים שמכסים את שלל העבירות האפשריות, אך סומכים על ערך ליברלי חשוב - מי שלא עובר עבירה אותה הגדירו הנציגים שלנו בכנסת, חופשי לעשות הכל כולל הכל. מותר לו להביע עמדות שמעצבנות אותנו. שמרתיחות אותנו. שגורמות לנו לרצות להעיף לו סטירה - ואנחנו נמנעים מכך רק בגלל אותם חוקים שדיברנו עליהם קודם. הכל מותר, ואנחנו נורא מקווים שאותו טיפוס מרגיז יעשה כבר טעות ויעבור על החוק, ואז שיזרקו עליו את ספר החוקים ויתקעו אותו.
ככה הדברים מתנהלים אצלנו. כך הדברים מתנהלים בדמוקרטיה אמיתית. אם יש דבר שמדינת ישראל יכולה לנפנף בו מול אויביה בתחושת עליונות - זה בחופש המוחלט שיש לנו כל עוד איננו עוברים עבירה.
כל זה הולך להיגמר תוך כמה ימים.
הכנסת החליטה להקים את ועדת החקירה שלה לחקירת ארגוני שמאל ועכשיו, כאמור, אולי גם ארגוני ימין. כל הארגונים האלה הם עמותות רשומות, שמתנהלים בצורה שקופה לגבי מטרותיהם, מקורות המימון שלהם, הערכים שבהם הם מאמינים - הכל מתועד, רשום, ונמצא תחת מעקב מתמיד של היריבים הפוליטיים שלהן. אם מישהו חושב שאין איזה שמאלן שבודק כל שבוע אצל רשם העמותות מה קורה במועצת יש"ע, הוא חי בסרט, וכנ"ל לגבי ימניים שבודקים את שלום עכשיו. זה בדיוק ההיגיון שמאחורי רשם העמותות - הכל שקוף. הכל גלוי.
אם מישהו עובר עבירה ניתן להגיש תלונה לרשם העמותות או למשטרה. הכל כתוב בחוק - מה מותר, מה אסור, מה אפשר ומה אי אפשר.
מה זה אומר? זה אומר שהחקירה היא לא על מקורות המימון (שכולם רשומים אצל רשם העמותות של מדינת ישראל, כאמור) וגם לא על עבירות (שכן אם יש עבירה, בשביל זה יש משטרה) - החקירה היא רק, ואך ורק, על העמדות שמביעים אותם אנשים.
הבנתם? חלק מהח"כים מנצלים ניצול ציני של סמכות שיש להם בחוק לפתוח בחקירה על כל דבר - אפילו על הרגלי הנדידה של החסידות, אם יבוא להם - רק כדי לנסות ולהוריד את אותה הכאפה שלנו אסור לתת לאנשים שמעצבנים אותנו.
אל תגידו "טוב מאוד". אל תתלהבו.
כשמשתמשים בסמכות כדי לתת סטירה, זו סטירה לא רק למי שהלחי שלו כואבת - זו סטירה לכולנו. זה שינוי של אחד הכללים החשובים ביותר בדמוקרטיה, אם לא החשוב בהם: זה ביטול של החירות שיש לכולנו לעשות מה שבא לנו, ולהגיד מה שבא לנו כל עוד אנחנו לא עוברים על החוק.
זה ביטול של הדמוקרטיה שלנו. של מקור העוצמה שלנו. זה ביטול שלנו, כאזרחים בני חורין.
אנשים בני גילי גדלו אצל בגין, שמיר ורבין עד שהגענו לגיל 18. גידלו אותנו לדעת מה זו דמוקרטיה. מה זו חירות. מה זה חופש ביטוי. פאינה קירשנבאום, שהציעה את ההצעה, גדלה אצל כרושצ'וב, ברז'נייב וגרומיקו. פה נמצא ההבדל.
כל ישראלי שאכפת לו מהמדינה שלו חייב להילחם נגד ועדת החקירה הזאת. זה לא קשור למי נחקר. זה קשור לסיבה שבגללה חוקרים.
אף אחד לא ישכנע אותי שאני פחות פטריוט מאיווט ליברמן, או מפאינה קירשנבאום שהיא כזאת פטריוטית שהיא לא מסוגלת לחבר פסקה קצרה בעברית בלי לטעות (ושהמפלגה שלהם כה פטריוטית עד שהציעה שרוסית תהיה שפה רשמית בישראל - אותה רוסית ששימשה את כל אלו שחימשו את אויבי ישראל משך יותר מארבעים שנה). אף אחד לא ישכנע אותי שמיקי איתן, או רובי ריבלין או בני בגין הם פחות פטריוטים מכל מיני קירשנבאומיות או ליברמנים.
אנחנו פשוט לא מאמינים בגולאג. אנחנו לא מאמינים בסטאליניזם. אנחנו לא מאמינים בסתימת פיות של השלטונות, וזה לא משנה מי בשלטון.
יש שעות, חברים, שבהן העולם מתחלק לבני אור ובני חושך. שעות שבהן אין משמעות ל"צבע" - דתי או חילוני, ימני או שמאלני, אשכנזי או ספרדי, יהודי או ערבי. שעות שבהן העולם מתחלק לאלו שמאמינים בשיטה, ואלו שמנסים להרוג את השיטה.
בואו נשלב ידיים. זה המבחן של כולנו.
בלי הדמוקרטיה אין ימין ואין שמאל. בלעדיה, אין יותר מדינת ישראל.
בואו נהיה באותו הצד בנושא הכי חשוב. אחר כך נוכל לחזור ולריב מי יודע לפתור יותר טוב את שאר הבעיות של הארץ הזו, שאנחנו כל כך אוהבים.
אבל לפני שרבים, בואו נוודא שלא מפקיעים מאיתנו את הזכות להתווכח איך שנרצה.