יום שני, 14 בפברואר 2011

ביבי היקר. תרתי משמע

ביבי שלום,


אני אמור להגיד לך תודה, ברמת העיקרון. הודעת בסוף השבוע האחרון שאתה מוריד את המס על הדלק, ונותן תקצוב לתחבורה ציבורית בפריפריה (אגב - ירושלים נחשבת?), ואתה מסדר שהחשמל לא יעלה, והופך את המים לעניין פרוגרסיבי שבו העניים ישלמו פחות.


אני גם אמור לפרגן לך שהקשבת לקולו של העם (טוב נו, בעיקר לאיומי השביתה של ראשי המשק וההסתדרות, אבל בוא ניתן לך קרדיט שזו יוזמה שלך), ובאופן כללי להגיד כל הכבוד.


אני אמור לחשוב כרגע - בוא'נה, הוא שיחק אותה. הקשיב לנו.


להגיד לעצמי: וואלה, יצא גבר.


אבל משהו נורא גדול מעיק עליי, ביבי.


משהו שאני לא מצליח להתחמק ממנו, כמה שאני לא מנסה לפרגן לך.


המשהו הזה היא העובדה ששיקרת.


זה עבר די מתחת לרדאר של כולם, כי כולם התעסקו עם מספר האגורות שבו החלטת להפחית את הדלק. כולם גם שאלו את עצמם האם אתה מתכוון לקצץ ברווחה ובחינוך במסגרת הקיצוץ הרוחבי שדיברת עליו, או האם סוף סוף תרד מהרעיון ולפיו מס החברות (המס הכנסה של הקפיטליזם) יהיה הנמוך בעולם - אפילו יותר נמוך מזה שנהוג בדובאי, באמירויות, בבהוטן ובכל מיני מדינות אחרות שיש להן טיפה'לה יותר כסף מאשר לנו פה בפלשתינה.


אבל אני לא מצליח להשתחרר מההודעה שהמשרד שלך הוציא לפני שבועיים (כן, שלך - אתה שר העל לענייני אוצר, זוכר? אתה מינית את עצמך לתפקיד כשהממשלה הושבעה ועשית זובור לשטייניץ. זה המשרד שלך). אז, בהודעה שבישרה שהמחיר של ליטר 95 יגיע ל - 7.26 בתדלוק עצמי, כתבתם שזה בגלל העלייה במחירי הדלקים בעולם.


סיפרתם לנו, אתה ושטייניץ, שבכלל לא רציתם להעלות את המחיר. שמכריחים אתכם.


שאין ברירה.


אז תגיד, ביבי - איך פתאום אפשר להוריד את המחיר? מחירי הדלק בעולם ירדו פתאום? מצרים שמספקת לנו גז היא אי של יציבות? מחיר הנפט צולל בשווקים מאז שגילו את מאגר שרה 5 מול חופי קיסריה והסתבר שיש שם איזה 40 זיליארד חביות שמחכות שיוציאו אותן מהאדמה?


חיפשתי בגוגל. שאלתי אנשים. אף אחד לא שמע. אף אחד לא יודע.


אבל אתה הרי יודע היטב שלא קרה כלום.


כלום, חוץ מהעובדה שאיימו עליך בשביתה כללית. גם נתוני הפתיחה לא השתנו, ביבי - עדיין יש לך 12 מיליארד שקל בקופה שנשארו משנה שעברה ולא השתמשת בהם, ובכל זאת רצית לקחת מהציבור עוד 4 מיליארד בתור מס דלק.


ועכשיו אתה רוצה לעשות קיצוץ רוחבי - לקחת מהעניים, החולים, והתלמידים כדי לממן את המדיניות ה"אבירית" שלך, במקום להשתמש בכסף שנקרא "עודף גבייה". כן, ביבי, אנחנו יודעים שלקחת לנו יותר מסים ממה שהיית צריך.


עכשיו אתה רוצה לבטל עוד ממעט השירותים והסיוע שהממשלה שלך נותנת לאזרחים, ולעשות את זה כדי "לממן את הבור התקציבי שנוצר כתוצאה מביטול הבלו על הדלק". אתה רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזדכות על עוד חובות שיש לך כלפינו כאזרחים, ומקווה להסתיר את זה במין אופוריה שנחוש כשנפסיק להרגיש שמשהו מאוד לא נעים קורה לאחורינו כשאנחנו נועצים את פיית התדלוק במיכל הדלק.


אתה מבין ביבי?


שיקרת. ניסית למכור לנו סיפור על מחירי הדלק שהוא לא יותר מניסיון להכניס יד יותר עמוק לתוך הכיס שלנו ולקחת את מה שהרווחנו בזיעת אפנו. כשלא הצלחת, אתה מנסה לנצל את המצב כדי לתת לנו פחות שירותים באותו כסף שאנחנו משלמים כמס הכנסה.


יש לזה שם, ביבי. 


יש שם למי שלוקח דברים שלא כדין מאנשים אחרים.


ניסית, ואתה עדיין מנסה, לגנוב מאיתנו.


אז לא, אני מצטער - אני לא חושב שמגיעה לך תודה, או כפיים או לא יודע מה.


זו לא "ממשלה של גנבים" או כל מיני ביטויים של נהגי מוניות, ביבי.


זה אתה.


לגמרי אתה.


תמיד אתה. תמיד משקר. תמיד ביבי.

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

חלומות ומציאות

השבוע הייתי בן 33.


תכל'ס, זה ממש לא הגיל הכי מבוגר בעולם - אבל זה כן הגיל הכי מבוגר שהגעתי אליו עד כה. כמו בכל יומולדת, זו הזדמנות לא רעה להיזכר בהנחות היסוד שהיו לי לפני כמה שנים ולבדוק איך הן מתיישבות עם המציאות. בצבא קוראים לזה "תכנון מול ביצוע". אני קורא לזה: החיים שלי.


רציתי להיות מוזיקאי.


אני יודע לנגן בדיוק ארבעה שירים וחצי על גיטרה. אלו שירים עם אקורדים שלמדתי מתישהו בכתה ט' או י', כשעוד היו לי פנטזיות על זה שאדע לנגן על כלי נגינה. ובכלל, באותם ימים מי שידע לנגן על גיטרה היה המלך הבלתי מעורער של הטיול השנתי. אבל אף פעם לא הייתי טוב בזה באמת. אני עד היום זוכר את האקורדים, ואת הפריטה - אבל בואו נגיד את האמת: אני לא יודע לנגן על גיטרה.


חלמתי להיות בחלל.


אני אפילו יודע לנקוב בשמות של שלוש-ארבע גלקסיות הסמוכות לשביל החלב. כן, אני יודע שזה מוציא אותי חנון לאללה. אספתי את המידע הזה כשהייתי ביסודי, וחלמתי להיות אסטרונאוט. תמיד רציתי לשים עליי את החליפה הלבנה הזאת עם הבאק-פאק של החמצן, ולצאת מחוץ לכדור הארץ ולהרגיש איך זה להיות בלי כוח כבידה בכלל. לראות בעצמי את הכחול של כדור הארץ מלמעלה. אבל די מהר הבנתי שתוכנית החלל של ישראל היא לא מי יודע מה רצינית, וחוץ מזה אני לא טייס. אז לא הפכתי לאסטרונאוט.


שאפתי להיות טייל ואיש טבע כזה.


אני יודע לזהות לא מעט ציפורי ארץ ישראל. כשהייתי ביסודי היו ילדים שהיו בנים של חברים של ההורים וכאלה מין, שידעו לזהות ציפורים כי הם היו בכל מיני חוגי הגנת הטבע כאלה. נורא קינאתי בהם, כי הייתי ילד עירוני להפליא ונורא התרגשתי מזה שהם ראו את ההבדל בין הציפורים השונות וידעו לספר עליהן. מבחינתי היו רק נחליאלי שהיה בא בסתיו, ויונים שחיו על הגג והשאירו סימנים על המרפסת שלנו. אבל למדתי לזהות ציפורים רק כשהייתי גדול, אז זה לא היה בזמן להיות חובב ציפורים אמיתי.


נורא רציתי לזכות בצל"ש.


אפילו הלכתי לשרת בחי"ר. נורא קיוויתי לנצח באיזה קרב הרואי, ולחזור הביתה מצולק ועטור תהילה. כן, זה טיפה פאשיסטי, אבל גם לשמאלנים מותר לחלום חלומות רמבואים. אבל בלבנון, כשהייתי בסדיר, גיליתי שלהיות גיבור זה קצת טיפשי ואפילו טיפה'לה מסוכן, אז ירדתי מזה. גם רוב הזמן בעיקר היינו חוטפים פצמ"רים בלי לדעת מי ומאיפה יורים עלינו. בפעמים היחידות שבהן הייתי בקרבות אמיתיים (דווקא במילואים), קרבות שיורים בהם ויורים בהם עליך הייתי עסוק מדי בלא ליהרג ובלוודא שאף אחד מסביבי לא נהרג. גיליתי שזה ממש לא כמו שהבטיחו לנו בטלוויזיה. אז אני לא גיבור, ואף פעם לא זכיתי בצל"ש.


חשבתי שלהופיע בטלוויזיה זה קטע ענק.


אפילו הלכתי לעבוד בטלוויזיה. הגעתי לזה די במקרה, דרך מודעה באינטרנט. ואז פתאום הסתבר לי שזו רק עבודה. טיפה יותר מעניינת מרוב העבודות, אבל בסוף זו רק עבודה. עד היום אני המום מכמות המאמצים שאנשים עושים רק כדי שיראו את החצ'קון שיצא להם במצח באייץ' די על מסך 44 אינטשים. זה לקח לי בערך חודש להבין שהביטוי "מסך שטוח" זה קצת יותר מאירוניה. אופס, כרגע כרתתי פה ענף שעליו אני יושב. אאוץ'.


והיו עוד כל מיני שאיפות, ורצונות, וחלומות.


אבל יש דבר אחד שמעולם לא חשבתי עליו.


אף פעם לא חשבתי שלמרות שתמיד יש מקום לשפר, החיים יכולים להיות מאושרים וטובים גם בלי צל"שים, ובלי להיות מוזיקאי, ובלי להיות בטלוויזיה, ובלי  להיות טייל ובלי כל מיני חלומות מושלמים או אפויים למחצה שהיו לי ועדיין יש.


אף פעם לא חשבתי שיש מעט מאוד דברים שמשתווים לידיעה שאני חולק את החיים שלי עם מישהי מדהימה שעושה אותי הכי מאושר בעולם והיא החברה הכי טובה שלי בעולם, ועם שתי ילדות שלקבל מהן חיבוק זה הדבר שהכי גורם ללב שלי לקפוץ, ולחשוב עליהן קוראות לי "אבא" מעלה בי דמעות אפילו עכשיו, כשהן ישנות בשקט את שנת הקסם שלהן בחדר ליד.


אף פעם לא הבנתי את הדבר הכי פשוט. 
הכי טריוויאלי.
הכי חוצה גבולות ויבשות ועמים.


אף פעם לא הבנתי שהגשמתי את החלום הכי גדול שיש, ויכול להיות.


אני חושב שסוף סוף זה מחלחל.


הגשמתי את החלום. מצאתי אהבה.


אז כן, טוב לי. באמת שטוב.


מחר בבוקר, בעבודה, שוב אקרא את העיתונים ואעבור על החדשות כי העבודה מחייבת.


שוב אשאל את עצמי למה לעזאזל זה לא קורה, והדבר ההוא לא משתפר, והעניין ההוא לא נפתר. שוב אתבאס על הממשלה, ועל "המצב" ועל מה שקורה מסביב. ושוב אקנא באנשים על היכולת שלהם להביט בדברים מסביבם בלי לראות כלום ואתעקש - אידיוט שכמותי - לעמוס שוב את כל צרות העולם ולהמציא להן פתרונות בראש.


שוב אהרהר בכל החלומות שלא הפכו למציאות. בכל התקוות שלא התממשו. בכל הכמעטים שלא מוצו.


אבל הפעם אני מתעקש להזכיר לעצמי.


יש לי אהבה.


הפעם, העולם לא מעניין אותי.


הלילה הזה, אני מאושר.

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

איפה הכסף?

זה הכל שאלה של מספרים, בסופו של דבר.


של מתמטיקה.


פייר? אני לא מי יודע מה במתמטיקה, אבל יש מספרים שאפילו אני מבין.


7.26.


כולנו כבר יודעים לזהות את המספר הזה. זה המחיר של ליטר בנזין 95 בתדלוק עצמי. סטטיסטית, רובם של מי שיקראו את הפוסט הזה כבר הספיקו לתדלק את האוטו שלהם במחיר השערורייתי הזה. חשבון פשוט (וגם ניסיון כואב) מגלים שטנק דלק של אוטו משפחתי ממוצע עולה 300 ש"ח עכשיו.


כולנו מצקצקים בלשון, ויש כאלו שאפילו טרחו והצטרפו לקבוצת המחאה בפייסבוק (אני לא, אגב - סתם מתוך עצלות. אני דווקא לגמרי בעד המוחים למיניהם). הייתה אפילו איזו נסיעת מחאה איטית מתל אביב לירושלים. גם היו המון כותרות בעיתון, וכתבות בטלוויזיה, וראיונות ברדיו, וכולם אמרו שזו שערוריה, ומחדל וגניבה מהאזרחים.


וביבי, בניגוד לבדרך כלל, דווקא לא נשאר אדיש. הוא הודיע שיכנס את יוג'ין קנדל וסטנלי פישר וכל מיני אמריקנים אחרים שמשום מה השתלטו על המוסדות הכלכליים של המדינה ביחד עם מנכ"ל המשרד שלו, וכל אלו ידונו ויחשבו וינסו למצוא דרך להוריד את מחירי הדלק.


הוא אפילו צוטט כמי שאומר שהפתרון שוועדת הסלבס הזאת תוציא תחת ידיה אולי לא יהיה מושלם - אבל הוא יקל את העומס שמס הדלק מעמיס. כולנו כבר למדנו מה זה בלו, וש - 57% מעלות ליטר בנזין זה מס ישיר שאנחנו משלמים למדינה בלי קשר למחיר האמיתי של הדלק, ושהמדינה מרוויחה 4 מיליארד ש"ח רק משתי העליות האחרונות במחיר הדלק, זו שהייתה בינואר וזו שהייתה השבוע. נדגיש: 4 מיליארד מעבר ל - 20 מיליארד שהיא מרוויחה ממילא, כל שנה, על זה שאנחנו מתדלקים.


כבר התחלתי לשמוח.


אמרתי לעצמי - וואלה. הנה מחאה שהצליחה. הנה מחאה שבה שוועת העם ונהמתו עלתה לשרי המאות, ומשם לשרי האלפים ושרי הרבבות - מחאה שאשכרה שינתה משהו.


התמלאתי גאווה. עם ישראל חי. והמנהיגים של עם ישראל למדו להקשיב לעם ולתת לו תשומת לב.


פעמי משיח. הנה זה בא.


ואז פתאום נזכרתי במשהו. זה היה לא מזמן - רק לפני חודש וחצי - ואני כבר הספקתי לשכוח, דביל שכמותי.


12 מיליארד שקלים.


זה היה העודף התקציבי בסוף 2010.


עוד פעם: המדינה סיימה את השנה עם פלוס בבנק, של 12 מיליארד שקלים.


12 ועוד 9 אפסים אחריו.


המדינה תרוויח עוד 4 מיליארד מהבלו על הדלק, כאמור. זאת אומרת שהיא תגיע ל - 16 מיליארד יותר ממה שציפו הגאונים במשרד האוצר. נשאלת השאלה: מה יותר הגיוני - שהמדינה תוותר על 4 מיליארד ותהיה עם פלוס של 8 מיליארד בקופה, או שהמדינה תגבה 4 מיליארד ותעלה לפלוס 16?


ברור שההגיון של הממשלה הוא לקחת מהאזרחים. הרי הקופה, מבחינתם של ביבי ושטייניץ היא לא של האזרחים, עבור האזרחים ולמען האזרחים. הם פשוט שכחו שהג'וב שלהם הוא לדאוג לנו, ולא שהג'וב שלנו הוא לרפד את הקופה הציבורית, ואז לתת להם לשמור עליה מבלי לעשות כלום למעננו עם הכסף ששילמנו.


הם חושבים שמדינת ישראל היא מדינה בע"מ. הם בטוחים שהממשלה היא מין דירקטוריון של גוף עסקי שמטרתו להרוויח כמה שיותר, אבל בלי לשלם דיבידנדים לבעלי המניות, שזה אנחנו.


גונבים אותנו בנים ובנות. גונבים. מרמים אותנו וסומכים על הזיכרון הקצר שלנו ועל היכולת שלנו להתעלם ממה שראינו בחדשות ולמחוק את כל מה שאנחנו יודעים על העולם שסביבנו מהראש (יכולת שכל ישראלי חייב שתהיה לו כדי להישאר שפוי), ופשוט עובדים עלינו בעיניים.


ואנחנו פראיירים, ולא עושים את המעשה המתבקש: לא לצאת למחאות. לא להפגין. ממש לא צריך להיות עד כדי כך אקטיביסטים. צריך פשוט לשאול שאלה פשוטה, ולהפנות אותה למשרד ראש הממשלה ברחוב קפלן 3, ירושלים, מיקוד 91950 ולכתוב שורה אחת:


"אדוני ראש הממשלה - סיימת את השנה עם 12 מיליארד ש"ח פלוס בבנק. איפה הכסף ומה עשית איתו?".


איפה הכסף. כל כך פשוט.


מעניין מה תהיה התשובה.


אולי ביבי ושטייניץ חיסלו את העוני ולא שמנו לב? בעצם, כשאני חושב על זה, גם היום בדרך הביתה ראיתי קבצנים. אולי הם סיימו את הגדר בינינו לבין מצרים, עם כל הבלאגן שיש אצל השכנים? לא, עוד לא התחילו לעבוד עליה. אולי הם השקיעו 12 מיליארד בחינוך? אולי עכשיו הסיפור הזה של חינוך חובה מגיל 3 נכנס לתוקף ו - 12 המיליארד האלה מימנו את זה? לא. רשמנו את מיכלי לגן עירוני, וזה עולה כמו שנה שעברה. בעצם, קצת יותר אפילו. 


בגלל המדד.


אז מה עשו ביבי ושטייניץ עם 12 מיליארד ש"ח? וגם אם לא עשו כלום - למה לעזאזל הם צריכים שנוציא מהכיס שלנו עוד 4 מיליארד?!


והנה עוד שאלה, סתם כדי להפעיל את הראש כי הכל מספרים, כמו שאמרנו בהתחלה:


לפני חודשיים הייתה שריפה בכרמל. ביבי נשבע שיעביר באופן מיידי 100 מיליון לכבאות, ועוד 500 מיליון בתקציב המדינה - כדי שלעולם לא נהיה שוב במצב שבו לכבאים אין צינורות וחומר כיבוי. הכסף, אמור היה להגיע מהרזרבה התקציבית - אם תרצו, ה"קופה קטנה" של המדינה להוצאות דחופות. זה מופיע בתקציב ומשתמשים בזה במקרי חירום, ואין ספק שהשריפה הייתה מקרה חירום.


ואז ביבי והחבר'ה מהאוצר חשבו על הכל שוב כשהסופרטאנקר המריא חזרה לארצו, ואמרו שבעצם אין טעם לשלם את הכסף מהרזרבה כי מצב החירום נגמר, וכי תוך שבועיים מעבירים את תקציב המדינה (זה היה בדצמבר, אחרי הכל), אז יעבירו את הסכומים בבסיס התקציב. שזה סיפור של שלושה שבועות, וחותמים על הצ'ק לכבאים.


ואז, אמרו שאין טעם להוסיף את זה לתקציב, כי זה סתם מסובך להוסיף עוד סעיף לספר שהדפיסו כבר, אז יעשו את זה בהעברה מיוחדת.


ביבי הבטיח ביום שהתקציב עבר שתוך תשעה ימים הוא יעביר את התקציב המיוחד לכבאות. תקציב של 300 מיליון, שיכלול את ה- 100 שהבטיח כבר קודם, ועוד 200 מהפעימה השנייה שתוכננה, ואז יעבירו את כל השאר תוך שבועיים נוספים.


מאז עבר חודש.


מהשריפה, כאמור, עברו חודשיים.


סכום הכסף שעבר לשירותי הכבאות מאז השריפה בכרמל: 0 שקלים חדשים.


אז בעצם, המדינה כבר נמצאת בפלוס של 12,800,000,000 ש"ח (12 שהיו כבר, ועוד 800 מיליון שלא עברו לכבאים).


ביום ראשון, אם לא יהיו חדשות אחרות, ביבי ייתן שוב הופעה לפני המצלמות. הוא יסביר שלוותר על מס הדלק החדש ייצור "בור" של 4 מיליארד שקל בתקציב, ואז הוא בטח יודיע שהוא מקים ועדת מנכ"לים שתפקידה לבדוק את האפשרות לצמצם את מס הבלו בפריפריה כדי שתושבי הדרום והצפון יוכלו להישאר קרובים למרכז. הוועדה, ביבי יגיד, גם תבדוק איך אפשר לקדם את האצת בניית הרכבת כדי שתושבי הפריפריה לא יצטרכו בכלל להשתמש ברכב שלהם.


אבל אני, אידיוט שכמותי, עדיין לא מבין - אם למישהו יש 12,800,000,000, והוא מוותר על 4,000,000,000 - זה לא משאיר אותו עם פלוס של 8,800,000,000?


איפה הבור בתקציב?


איפה המדינה מפסידה מזה שהיא לא מגרזנת את אזרחיה?


אבל עזבו. אמרתי בתחילת הדברים. אני לא מי יודע מה במתמטיקה. אני בטח טועה. וחוץ מזה, טוב שהעלו את מחיר הדלק - מדלק נשרפים דברים, ולכבאים גם ככה אין כסף לקנות ציוד כיבוי.


מזל שביבי בשלטון. על הכל הוא חשב. מלך.