יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

המחאה של הישראלים

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

תיכף אסביר למה שמתי את המילה משבר במירכאות. 

אתמול נזרעו זרעי הספין, והבוקר הוא כבר גדל - מדובר במחאה של אוכלי סושי. כן כן, לא מדובר במחאה של עניים. של אנשים מסכנים. מדובר במחאה של אנשים שאוכלים אורז עם טונה ארוזים בתוך אצה. מתנשאים. כאלה שסבא לא הוריש להם דירה בבזל ולכן הם ממורמרים. לא אנשים "אותנטיים".

ומדובר באנשים שחלקם אשכרה שמאלנים (סליחה: סמולנים). כאלה שבטח רוצים להחריב את המדינה ולתת אותה לערבים, פלוס סושי. וחוץ מזה הם "אנרכיסטים". וחוץ מזה הם לא העלו דרישות. והדרישות שהם לא העלו יעלו מיליארדים. וביבי הרי זיהה את הבעיה ממזמן. 

והבעיה היא בכלל לא של הממשלה. הבעיה היא הטייקונים. הבעיה היא הריכוזיות. וצריך רפורמה. והקמנו ועדה לבחינת משהו. והקמנו צוות לבדיקת משהו. ונעשה את השינויים כדי להשיג. וזה. וההוא. וצריך להוריד את המס ההוא. ואת המס הזה. ולעשות ככה.

ספינים בכל פינה.

סיסמאות נבובות מתוכן.

אמירות שאין מאחוריהן כלום חוץ מדבר אחד: הישרדות. שמירה על הסדר הישן. שימור הקיים. הריגת המחאה הכי אמיתית שקמה פה מאז שנות השבעים.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

אתם צודקים - זו ממש לא מחאה של עניים. זו מחאה של אנשים שנמצאים רגע לפני העוני ומבקשים מהממשלה שלהם לעזור להם לא להגיע לשם. זו מחאה של אנשים שמבקשים תקווה.

זו מחאה של ציונים אמיתיים שבניגוד לראש הממשלה שלהם לא ירדו מימיהם מהארץ. זו מחאה של אנשים שרוצים לגור במדינת ישראל, ולבנות בה בית, ולנטוע בה עץ, ולגדל בה ילדים ולחיות ברווחה. לא רווחה במובן הביביאיסטי של קצבאות מנוונות - רווחה של אנשים שמוציאים את לחמם בכבוד, ואשכרה נשארים להם כמה גרושים לקנות דברים שהם מעבר לצרכים קיומיים מידיים. אפילו סושי, רחמנא ליצלן.

רווחה של אנשים שמסוגלים לרכוש לעצמם דירה קטנה שתהיה מבצרם ושממנה לא יוכלו לפנות אותם תוך 30 יום. 

רווחה של הורים שמגדלים את הדור הבא של המדינה הזאת, את החיילים והחיילות שישמרו עלינו עוד 15 ו- 20 שנה, את עורכי הדין והרופאים ואנשי ההייטק והירקנים ופועלי הייצור - ורוצים לגדל אותם עם החינוך הטוב ביותר. חינוך ציבורי, לא פרטי. חינוך של המדינה.

רווחה של מערכת בריאות שבה גם לאזרחים שגרים במצפה רמון יש סיכוי סביר לחיות אם יקבלו התקף לב, ממש כאילו לבם חדל לפעום בצהלה או בקטמון הישנה.

אנחנו רוצים לחזור לחברה של פעם, לפני האולטרה קפיטליזם של ביבי ושות'. אנחנו רוצים להיות שוב ערבים זה לזה. אנחנו רוצים לאהוב אחד את השני כמו שציוו אותנו חז"ל במקום להתמודד זה מול זה על מעט הפירורים שניתנים לאזרחי ישראל על ידי ממשלה אטומה וערלת לב.

כי אנחנו לא בטריות. אנחנו לא מתכת. אנחנו לא שבבים ואנחנו לא קבצים. אנחנו לא אמצעי ייצור שנועדו לייצר כסף לבעלי ההון ולממשלה.

אנחנו בני אדם.

ויש לנו זכויות טבעיות שאפילו ארצות הברית, המדינה שביבי כל כך מעריץ, מכירה בהן: יש לנו זכות לאושר. אנחנו לא חייבים להיות חלכאים ונדכאים.

מותר לנו לחיות!

אנחנו עובדים מספיק קשה כדי להרוויח את הזכות הבסיסית הזאת. וכן, אפילו מותר לנו סושי.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

דווקא אהבתי את ההתקפה נגד הטייקונים. הרי כולנו ממילא שונאים אותם. ותכל'ס אנחנו די מעריכים את האירוניה שדווקא ביבי נאלץ לצאת להתקפה חזיתית נגד חבריו הטובים ביותר.

אבל תרשו לי לשאול:

איך, לעזאזל, מעז זה שהחליט שיגבו ממקדונלד'ס ישראל פחות מס ממה שגובים מהילד המחוצ'קן שהופך המבורגרים במטבח לדבר עכשיו על חוסר שיוויון?!

איך, לעזאזל, מעז המפריט הלאומי לדבר על ריכוזיות? הוא לא שם לב שהוא מכר את המדינה לאותם אנשים כל הזמן?!

איך, לעזאזל, מעז זה שהוריד את מס ההכנסה ונתן לי 200 שקל בזמן שנתן מאות אלפי שקלים כל חודש לטייקונים במהלך הזה, לדבר עכשיו על פערים?!

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

כמעט הצלחתם. אנשים נכנסו מתחת לאלונקה כמו שביבי ביקש. בעלי ההון שתקו כדי לא להפריע. עופר עיני שותק גם הוא כדי לא לשבור את הסדר הישן שגם הוא חלק ממנו. המתקפה התקשורתית מתואמת ומדוייקת. שילוב בין תקיפה אישית של הסימבולים לבין ספינים. 

אבל מה שקורה כרגע לא עובד בכלים הרגילים.

לא מדובר פה בקרב על תוספת יוקר שבה הם אומרים 10, אתם אומרים 2, וסוגרים על 4-6. מדובר פה בקרב על נראטיב.

מדובר פה בקרב על המדינה.

וזו המדינה שלי, ושל החברים מהאוהלים ושל המעמד הבינוני כולו.

זו לא המדינה של הטייקונים שגרים רוב השנה בחו"ל.

זו המדינה של אלו שתמיד גרו פה ורוצים לגור פה תמיד. שלא ירדו מהארץ בניגוד לראש הממשלה שבחרו. זו המדינה של הישראלים -  וזו המחאה שלנו. 

זו המחאה של אלו שתמיד נמצאים מתחת לאלונקה - אבל לא מתחת לאלונקת הרייטינג של ביבי, אלא מתחת לאלונקה שמחזיקה את מדינת ישראל.

זו המחאה של הישראלים.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

הבטחתי לכם שאסביר למה המילה משבר הייתה במירכאות בפתח הדברים. הסיבה פשוטה: זה לא משבר. זה רק עם שדורש את מה שמגיע לו. שדורש מראש הממשלה שלו (!) להתחיל לעבוד עבורו ולא עבור אינטרסים שעומדים בניגוד מוחלט לאינטרס שלו.

אם אנשים שמבקשים לגור במדינה שלהם בכבוד זה "משבר" - אז ביבי צריך ללכת הביתה. אם הוא מבין שבדיוק בשביל זה מעסיקים אותו, שיעשה שורת צעדים אמיתיים ומידיים שיגרמו לנו להאמין לו שהבין. 

שיעשה משהו, גידי ורוני וארתור וכולם - כי אם הוא לא יעשה, נעשה אנחנו. את המחיר הוא ישלם בקלפי, והקלפי תגיע הרבה יותר מהר ממה שהוא צופה.

הישראלים דורשים לקבל בחזרה את המדינה כי היא שלנו.

לא רוצים "ישראל היום" - רוצים בחזרה את ישראל. 

היום.


3 תגובות:

  1. אכן, זה לא משבר. מסכים לגמרי.

    רק הערה אחת: אל תשלח את ביבי להסתכל על הצהרת העצמאות האמריקאית. הוא עוד יזכיר לך שבעוד שההצהרה מדברת על ההכרה בזכותו של כל אדם לחיים ולחירות, הרי שביחס לאושר ההכרה היא בזכותו לרדוף אחריו:
    We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness.

    הוא עוד מסוגל להגיד "אתם חיים? בעלי חירות? אתם מנסים להיות מאושרים? הכל טוב. לא כתוב שאתם צריכים להצליח להיות מאושרים".

    השבמחק
  2. אני גר במה שמכונה "התנחלות",אני בעד צדק חברתי ומתנגד למדיניות נתניהו בתחום הכלכלי. עם זאת, אני חושב שהוא מפוכח יותר בכל מה שקשור ליכולת שלנו להגיע להסדר יציב עם שכנינו, מה שמביא אותי להתלבטות מדי בחירות למי להצביע. אבל לא זה העניין, אני משוכנע שתומכי 'קדימה' שלא לדבר על העבודה, החליטו בשנים האחרונות לבחור למען מי שיגיע לדעתם ל'תהליך מדיני' ולא למי שיעצור את מרוץ ההפרטות.
    שמחתי מאד לקרוא את הפוסט שלך, אבל מה לעשות, אנחנו לא רצויים שם. וה'אנחנו' הזה הוא כל מי שהוא לא ה'אנחנו' החילוני תל אביבי עם נטייה קלה או חזקה שמאלה. מקדימה ועד חד"ש. ולא צריך ללכת רחוק, תפתחי את עיתון הארץ היום, בכותרת הראשית כותב עמוס עוז 'אנשים אחים אנחנו' ומיד מספר שהגאולה תימצא בשחרור מהמיליארדים שזורמים להתנחלויות ומסכומי העתק שזורמים לחרדים, ומזכיר לנו ש'אנחנו' (שלו) הם אלה שמייצרים את הכסף הגדול הזה ונושאים על גבם השחוח. את הטייקונים הוא שם במקום השלישי, רק שתדעי. (הוא לפחות לא קורא לנו 'פרזיטים' כמו אילה בטון-חסון. פרזיטים זו מדרגה אחת מעל, או שמא מתחת לעכברושים).

    אז צר לי באמת, אבל זה המצב.

    השבמחק
  3. אני חותמת על כל מה שכתבת. אני בספק אם נתניהו יסכים לקיים אלפית מהדרישות שרצות במאהל רוטשילד. האם מחר-מחרתיים הוא יסכים להעסיק העסקה ישירה את עובדי הקבלן? להעלות את מס החברות? להפסיק להעסיק רופא 26 שעות רצוף? להקציב 20% מכל בניין לדיור ציבורי מוזל? והכי חשוב, להחליף תקליט ולא לזמר זמירות נוסח "ז'בוטינסקי אמר שזה טוב שיש עשירים"?

    התשובה היא לא, והפתרון הוא שביבי יילך הביתה, או להיות שר האוצר של איטליה כפי שאמר פעם שהציעו לו. נראה אם האיטלקים יסכימו לעבוד ב-20.92 שקל לשעה כשדירה עולה מיליון וחצי וקוטג' עולה 8 שקל.

    השבמחק