יום רביעי, 9 במאי 2012

כישלון

ביום חמישי בשבוע הבא, אם הכל יעבוד כמו שצריך, יגיעו המובילים. הם בטח יגיעו על הבוקר, כשהבנות יוצאות לגן. הם יטפסו את ארבע הקומות לדירה שלנו, ויתחילו להעמיס על הגב את החיים שלנו כפי שנאגרו בשש השנים האחרונות: הסלון שהיה הדבר הראשון שקנינו כזוג נשוי, הספרים, השידה שקנינו לפני שמיכל נולדה כי אמרו שמותר לחתל רק עליה (עם תו תקן!), המיטות של הבנות, המיטה שלנו - חיים שלמים שיירדו למטה ויועמסו למשאית שעל צידה בטח יצויר לוגו שנעשה במחשב ביתי עם טלפון נייד והבטחה לאמינות.

הם ייסעו משהו כמו 5 דקות ויביאו את הציוד לדירה החדשה. דירה קצת יותר יקרה, משופצת, 3 רחובות מהדירה הנוכחית. דירה שיותר מתאימה למשפחה בת 4 נפשות. אחרי הכל, לדירה הקודמת עברנו כשהיינו רק שניים. גדלנו מאז.

והם יפרקו את הציוד. נשתדל שכל ארגז ייפרק בדיוק בחדר הנכון, כדי לחסוך מאמצים אחר כך. החדר הראשון שנסדר יהיה החדר של הבנות, כדי שהמעבר יהיה להן הכי קל שאפשר. למזלנו, הצלחנו למצוא דירה באזור בו גרנו אז לא נצטרך להעביר אותן מהגנים שלהן. בתור הורים, זה היה שיקול מרכזי שלנו.

בטח ייקח לנו יומיים-שלושה לפרוק ולסדר. אולי קצת יותר - אחרי הכל, שנינו עובדים. הכי גרוע? זה ייקח שבוע. אבל נתיישב בדירה החדשה, ואני מקווה שנהיה מאושרים.

ולאורך כל המעבר תלווה אותי בעיקר תחושה אחת. תחושה שלא מרפה מאז שהחלטנו לעבור דירה.

יש לה שם, לתחושה הזאת.

קוראים לה כישלון.

אני נשוי כבר 6 שנים וחצי. שנינו עובדים מיום שהשתחררנו מהצבא. עבדנו גם כשהיינו סטודנטים. שנינו מרוויחים משכורת שממקמת אותנו איפה שהוא בעשירון 7-8. ממש לא העשירון התחתון. קשה לומר שאנחנו בזבזנים. את החופשה המשפחתית בקיץ נעשה בקמפינג באל על שבגולן - ממש לא בחוץ לארץ. את הקניות אנחנו עושים בסופרים הפחות יוקרתיים. האוטו שלנו הוא יד שנייה מהשכרה. מיכל הולכת לגן עירוני. יערה הולכת לגן שקיבל סימול של משרד התמ"ת, כדי שנקבל הנחת אם עובדת. אנחנו מחשבים את ההוצאות שלנו בקפידה.

אבל למרות הכל, ולמרות שאנחנו משתדלים, אנחנו לא מצליחים לחסוך את הסכום הנדרש למקדמה על דירת 3 חדרים (לא חדשה, חלילה) סטנדרטית. דירה של מיליון ש"ח - ואין כאלה - דורשת מקדמה של 200,000 שקלים. אין לי. עם כל ההוצאות, וגנים, וחשבונות ומה לא, פשוט אין לי.

ואני נורא קיוויתי.

נורא קיוויתי שאחרי כל ההפגנות בקיץ הקודם אולי משהו יזוז. אולי הדירה הבאה שלנו תהיה באמת שלנו. לא דירה בשכר דירה, כמו זו שנעבור אליה. נורא קיוויתי שיהיה לי משהו משלי. שהממשלה תזיז את עצמה והמחירים ירדו קצת. שאוכל להרשות לעצמי את הדבר הכי בסיסי שאדם נתן למשפחתו מאז שהאדם הקדמון הילך על פני כדור הארץ - בית.

איזו מילה נפלאה זו בית. אנשים אומרים שביתו של אדם הוא מבצרו. אז לי אין מבצר. אנשים אומרים בוא נלך הביתה. אז אין לי הביתה. יש לי דירה שכורה שלפי החוזה עליו חתמתי תתייקר בעוד שנתיים ב- 5%.

ושוב, תחושת הכישלון.

וזה לא פייר.

זה לא פייר, כי מגיע לי לקנות נחלה משלי - דירה, לא אחוזה - במדינה שלי. אותה מדינה שרק לפני שבוע העבירה לי כמה אלפי שקלים כ"תודה" על עשרות ימי המילואים שעשיתי בשנה שעברה. זה לא פייר, כי זו לא דרישה מוגזמת. זה לא פייר, כי למרות שחצי מיליון בני אדם יצאו להפגין בדיוק על הזכות הזאת, הממשלה שלי לא עושה כלום כדי לקדם אותי ליעד הזה.

זה לא פייר, כי לא יתכן שממשלה מכהנת שלוש שנים (והשבוע הסתבר שתכהן לעוד שנה לפחות) וזה שעומד בראשה וטוען שאבחן את הבעיה כבר לפני שנתיים לא עושה דבר כדי לשפר את המצב. רבאק, אם הוא לא אבחן את הבעיה (ויסלחו לי יועצי התקשורת שטענו שכן אבחן) ולא עשה דבר אז הוא גרוע. אם למרות שהפנו את תשומת לבו לכך כל הקיץ הקודם הוא לא עשה דבר - אז הוא צריך ללכת.

לממשלה הנוכחית ממש לא אכפת ממני. גם לא ממש אכפת לה מעוד מאות אלפי בני שלושים פלוס שעובדים כמו חמורים, ולא מצליחים להגיע למצב הכל כך אלמנטרי של להפסיק להיות נוודים שנאלצים לנדוד מבית לבית כל כמה שנים.

אני בן 34 וחצי. אני אב לשתי ילדות. אני נשוי. אני עובד כבר 13 שנים. ואני אפילו לא קרוב לסכום שיביא אותי לשלם מקדמה לדירה (אחריה אשלם משכנתא כל חיי).

ביום חמישי יגיעו המובילים. יגיעו, ויעמיסו יחד עם כל הציוד גם משהו כבד מאוד שמשקלו מתחלק שווה בשווה בין כל החפצים שיעמיסו על גבם. את הכישלון. הכישלון לקנות דירה. הם לא ירגישו בו, במשקל, אבל אני ארגיש אותו היטב עם פירוק של כל ארגז. עם מיקום של כל חפץ. עם סיבוב המפתח בדירה שאינה שלי ולא תהיה שלי לעולם.

הכישלון.

את הדברים הקטנים והחשובים באמת אקח באוטו לדירה החדשה. ובעומק התיק שלי אקח איתי עוד דבר אחד מהדירה הישנה - את החלום. את החלום שיום אחד משהו פה ישתנה. שתהיה ממשלה שיהיה לה אכפת גם ממני, למרות שאני לא סקטור ולא ייחודי. את החלום שתהיה לי דירה. את החלום שאפסיק לקחת איתי את הכישלון לכל מקום.

ועל החלום שלי אני לא מסכים לוותר. גם אלף שטייניץ ומיליון ביבי לא יגרמו לי לוותר עליו. וזה יתגשם, כי זה חייב להיות. כי זה לא פייר שאני מרגיש כישלון, וכי הטוב חייב לנצח.

ובשבת, כמה ימים לפני שיגיעו המובילים, אני אלך להפגין. לא, אני לא חושב שזה יעזור במשהו. אני לא חושב שהממשלה - עם קדימה או בלעדיה - תשנה את דרכיה, כי ראשיה באמת מאמינים בכך שתפקידם אינו לדאוג לאזרחים. הם קפיטליסטים טהורים שמאמינים בכך שרק לחזקים מגיע לשרוד.

אני אלך להפגין כי נמאס לי. כי מגיע לבנות שלי שאשאיר אחריי בעולם יותר מאוסף דיסקים. כי למישהו שעובד כל חייו ולא מתעצל ועושה ופועל מגיע גם להגיע למשהו משל עצמו. 

כי מגיע לי להפסיק להרגיש כישלון.

ובינתיים? בינתיים צריך לארגן את החיים שלנו למעבר דירה. לארגן ולקוות שאולי בפעם הבאה בה יגיעו המובילים זה כבר יהיה למשהו משל עצמנו. לקוות שאוכל להשאיר בדירה ממנה נעבור את הכישלון, וללכת להגשים את החלום. לקוות ולהפגין. כי זה כל מה שנשאר.

12 תגובות:

  1. עם תחושה אישית אני לא מבקש להתווכח, ולכן רק אגיד שעצוב לי על שאינך מצליח להרגיש בבית בדירה שאינה בבעלותך. אבל כן יש לומר שהזכות לדיור אינה הזכות לבעלות על בית, וחשוב להפריד בין הדברים (וגם חשוב לציין שהעניין הזה של בעלות על הבית הוא ממש לא דבר מובן מאליו לאורך ההיסטוריה האנושית, ושבעלות על דירה אינה מבטיחה את סיומם של חיי הנוודות).
    אני מקווה, בשבילך ובשביל כולנו, שנדע להפוך גם את הדירות השכורות שלנו למקומות שאנחנו מגדירים כ"בית".

    השבמחק
  2. יודע מה? הקיץ הזה את הציניות והסקפטיות שלי אני אשאיר בפולניה ואצטרף אליך במוצאי השבתות, ובינינו, אחרי התרגיל האחרון נראה לי שהמחאה תחזור ובגדול. כי לא יכול להיות שדור שלם פה הוא כישלון.

    השבמחק
  3. "זה לא פייר, כי מגיע לי"

    זה פחות או יותר הבעיה שלך. לא מגיע לך כלום, לך או לי או לאף אחד.
    הממשלה גם לא אחראית על החיים שלך - רק אתה. לממשלה יש יד במחיר הגבוה רק בכך שהיא מתערבת בשוק יותר מדי ולא משחררת מספיק קרקעות - אם כי בירושלים, לא נראה לי שזה רלוונטי.
    המחירים גבוהים כי המדינה קטנה, יש הרבה אנשים, גידול אוכלוסייה גבוה, והביקוש עולה על ההיצע.
    אגב, שתדע - הוכח כבר עשרות פעמים שבישראל עדיף לחיות בשכירות על קניית דירה. זה יותר משתלם כלכלית.

    ועוד משהו: אם יש ממשלה שדווקא עשתה בכל הנושאים שאתה מתלונן עליהם - זו הממשלה הזאת. עובדה - מחירי הדיור מתחילים לרדת (קצת, זה לא יירד הרבה כי זה בלתי אפשרי). בזכות הממשלה הזאת יש לנו כלכלה שמתפקדת. אני מזמין אותך לטוס ליוון, ספרד, פורטוגל, איטליה, ואף צרפת או אנגליה לבדוק מה קורה שמה. אתה עובד 13 שנה ? זה לא היה אפשרי בכלל למישהו בגיל שלך באירופה כי אין עבודה והאבטלה של הצעירים מגיעה ל- 50% בספרד או 25% בצרפת. למה אני מדבר על המדינות הללו ? כי אלו מדינות שמיישמות בדיוק את המדיניות שאתה רוצה. אם היינו עושים מה שאתה מציע - היינו במצב שלהן, רק יותר גרוע.

    השבמחק
    תשובות
    1. חשבתי שהאנשים של ביבי מסתובבים רק ברשתות חברתיות. לא תיארתי לעצמי שהם כבר למדו מה זה בלוגים

      מחק
  4. כמות המשכורות הממוצעות שצריך כדי לקנות דירה באנגליה היא שליש מבישראל לפי נתוני oecd שפורסמו לא מזמן בדה-מארקר.
    באנגליה יוקר המחייה נמוך יותר ויכולת החיסכון גבוהה יותר אפילו בתקופת המיתון הנוכחית.

    לרצות דירה משלך זה כבר לא רק עניין פסיכולוגי. בהתחשב במה שקורה לתכניות פנסיה למיניהן, מי שמגיע לגיל מבוגר ועדיין צריך לשלם שכר דירה הוא בצרה צרורה. כמעט בלתי אפשרי לבנות תכנית פיננסית לגיל מבוגר בלי המרכיב הזה.

    אבל זה כמובן לא יפריע לכל מיני היפר-ליברלים להמשיך לקשקש את הפרופגנדה הקפיטליסטית שלהם ולקוות שהם יהיו חלק מהאחוז שיינצל מתוך המעמד הבינוני הנשחק ויצטרף לרומסים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אורי, מה שכתבת על הצורך בדירה לשם ביטחון כלכלי בתקופה שבה אין ביטחון פנסיוני הוא בדיוק הדבר שאליו התכוונתי כשכתבתי בתגובתי לחיים שאני מקווה שנדע להפוך את הדירות השכורות שלנו לבית. בית הוא, כמובן, לא רק עניין של שליטה בדקורציה הפנימית. בית הוא, בראש ובראשונה, עניין של ביטחון. אני מקווה שהמחאה החברתית הזו תצליח ליצור שינוי שיאפשר לי לחוש ביטחון בבית בו אני גר גם הוא אינו בבעלותי.

      מחק
    2. אני אוהב את הסתירה הפנימית - אתה משבח את אנגליה שהיא יותר ליברלית מישראל ומאשים במצב בישראל את אלו שרוצים לשחרר את המשק מהשליטה הסוציאליסטית שיש בו. לא ממש היגיוני.
      חוץ מזה, באנגליה זה לא שליש מישראל אלא שני שליש ואני מסכים שזה יותר מדי אבל אתה כמו כל קשקשני העיתונים שוכח משהו קטן: בישראל יש הרבה צעירים. תודה לאל יש לנו ילודה גבוהה, לכן אחוז הצעירים גבוה מאוד. אבל אתה גם מודע שצעירים מרוויחים פחות מאנשים יותר מבוגרים וזה גורם לעיוות כלפי מטה בסטטיסטיקות כשמשוואים למדינות אחרות. כך שהפער באמת נמוך הרבה יותר ממה שנדמה.

      מחק
  5. לא הבנתי, בשום מקום במדינה שלנו, אין בנמצא דירת 3 חדרים, עבורה מה שיש לך כמקדמה, יספיק???

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, בטח בדימונה. אז שיעביר את כל החיים שלו, יעזוב את העבודה שלו, יאלץ גם את אשתו להתפטר ויעביר את הבנות לעיר אחרת רק כדי לקנות דירה?
      אתה משעשע.

      מחק
  6. חיים היקר,

    מה אפשר לומר - אני מזדהה, אני שם, אתה לא לבד? ... אבל מה זה עוזר ... כי תחושת חוסר האונים, כאשר מתבוננים בצאצים שלך ומבינים שבעצם אין לך שום יכולת להבטיח את עתידם, היא האיומה מכול.

    וכל מי שטרח להסביר, כמה חיים טועה וכמה הוא לא מבין ... חפשו מי ...

    השבמחק
  7. דירה - לא מובן מאליו
    אוטו - לא מובן מאליו
    צבא - מובן מאליו
    תחבורה ציבורית אמיתית - לא מובן מאליו
    לבלות שעות בפקקים - מובן מאליו
    מונופולים וטייקונים - מובן מאליו
    טוקבקיסטים בשקל - מובן מאליו.

    לבוא למחאה ביום שבת?
    מ ו ב ן מ א ל י ו!!!!!

    השבמחק
  8. אוי חיים. שיחנק מי שהפך אנשים חרוצים וישרים לכשלון בעיני עצמם.

    השבמחק