יום שבת, 13 בנובמבר 2010

גם אני עני. על צמיחה, מסים ושאר דברים נורא משעממים

אומרים שגם השנה נצליח.


שכמו בשנה שעברה, וכמו בזו שלפניה, מדינת ישראל תסיים את השנה עם עודף תקציבי של כמה מיליארדי שקלים. 


המדינה שלנו הפצפונת, ארץ אוכלת יושביה, ארץ קטנה עם שפם, תסיים שנה שלישית ברציפות עם צמיחה חיובית ועם יותר הכנסות ממה שתוכננו (אנשים מרוויחים יותר, ולכן משלמים יותר מס - כך מסבירים באוצר) ואת כל זה הממשלה של עמישראל עושה כשבשאר העולם כלכלות שנחשבות הרבה יותר רציניות משלנו (ארה"ב, גרמניה, צרפת, שלא לומר יוון ואיסלנד שפשטו רגל!) נמצאות בקשיים ומגדילות את הגירעון שלהן.


שוב ניצחנו את הסיכויים ואת כל העולם. עם ישראל חי!


כולנו נסתכל על העיתונים שמבשרים על הצמיחה החיובית. נתבשם מהמסגרת של החמישים מילה בפינה שתזכיר לנו שסטנלי פישר זכה בתואר נגיד השנה בעולם או ביקום או בלא יודע מה. ביבי ושטייניץ יכנסו מסיבת עיתונאים ובה יבשרו על הצלחת המדיניות הכלכלית ולראיה - דירוג האשראי של ישראל הוא מצוין (למרות שתכל'ס, מי צריך את ההלוואות של הגויים שכנשארים עם פלוס של 6 מיליארד בקופה. פלוס! משרד האוצר שולטטטטטתתתתת).


יש מצב שהם גם יודיעו שבעקבות הפלוס בקופה, הם החליטו על הפחתה נוספת במס ההכנסה כמו שעשו בשנתיים האחרונות. שהפחתת מסים תואמת את מדיניות הממשלה, ותאפשר הכנסה פנויה לאזרחי ישראל - וזה כידוע, מנוע צמיחה. ישאלו אותם את השאלה ששואלים תמיד: "האם צפוי מס על הבורסה לאור הגאות ברחוב אחד העם?", ושטייניץ יגיד ש"כרגע" זה לא על הפרק, עם דגש על המילה כרגע. אבל הוא יגיד את זה בחצי חיוך. אף אחד לא אוהב לראות מסכים אדומים. כולם אוהדים של מכבי חיפה - רוצים ירוק על המסכים, והרבה.


רובנו נביט בהשתוממות ונגיד לעצמנו "ואללה. שיחקו אותה הממשלה. הנה, הבורסה עולה, יש עודף תקציבי, ומפחיתים מסים. הם בטח עושים דברים נכונים". וחוץ מזה, נודה בינינו לבין עצמנו - אנחנו לא באמת מבינים את מה שהם אומרים, וכל בעלי הטורים החשובים, אלה שכותבים 200 מילה בעמוד 2 בידיעות אחרונות כשיש ידיעה כלכלית, מספרים לנו שהמשמעות היא שישראל היא אימפריה כלכלית. ידברו איתנו על טבע, ועל הייטק, ועל איך אנחנו קטנים, וג'ינג'ים, ונותנים לכל הגויים בראש עם הגניוס היהודי. הם גם יכתבו משהו על זה שהשקל חזק וזה מראה על חוסן, ושזה איכשהו דופק את היצואנים - אבל אנחנו לא שייכים לקבוצת היצואנים, והיא מעניינת אותנו כמו קבוצת היצאניות.


אוקי. עכשיו בואו נדבר עברית.


כזאת שאני ואתם מבינים. כזאת שבאה ישר מהכיס.


השבוע התפרסמו נתוני העוני. באופן רשמי, המשפחה שלי מאוד רחוקה מהם. למעשה, אני לא חושב שמי מהחברים שלי קרוב למספרים האלה המדברים על הכנסה של 2000 ש"ח לנפש במשפחה. דמיינו לעצמכם משפחה בת 4 נפשות שחיה על 8000 שקל. אי אפשר לעשות את זה. לא רק בירושלים או בתל אביב - גם במצפה רמון אי אפשר להאכיל ארבעה פיות, ולחנך אותם, ולתת להם בגדים ובריאות ב - 8000 ש"ח בחודש.


אבל זו פיקציה. קו העוני הזה הוא לא פחות מרמאות סטטיסטית.


קו העוני האמיתי הוא קו ההוצאה, לא קו ההכנסה.


קו עוני אמיתי הוא התשובה לשאלה האם אדם יכול להרשות לעצמו להתקיים בצורה שמאפשרת חיים במאה ה- 21 או לא.


אני לא מדבר על טיסה לחו"ל, מסעדה, מנוי לכדורגל או כבלים. אני מדבר על מוצרי צריכה בסיסיים שאדם צריך לספק למשפחתו כדי לוודא שילדיו לא יפגרו מאחורי בני גילם ויזכו לנקודת פתיחה סבירה לחיים. אני מדבר על קורת גג, על בגדים, על רופא, על חינוך (כן, כולל חוגים - אם ילדי ישראל יהיו תלויים רק במה שהמדינה מספקת בבתי הספר, תוך עשרים שנה נגלה שחלק גדול מהאוכלוסיה לא יודע את לוח הכפל), ועל מוצרים שהם בגדר חובה למרות שהם לא לחם וחלב - אינטרנט, למשל.


אל תרימו גבות בתמיהה - גם פער טכנולוגי הוא סוג מסוכן מאוד של עוני. פער טכנולוגי מבטיח שהדור הבא יהיה עני. ילד שלא יידע להפעיל מחשב בעוד 20 שנה, כשיהיה בוגר, יהיה כמעט נטול סיכויים לבצע מוביליות חברתית ולהתקדם לאנשהו.


אם מחשבים זאת כך, גם אני כמעט עני. כשזוגתי שתחיה ואני מחשבים את ההוצאות וההכנסות שלנו מדי חודש, אנחנו נשארים עם פער של משהו כמו 1000 עד 1500 ש"ח. אם חלילה תיפול עלינו הוצאה ממושכת ובלתי צפויה שתימשך מספר חודשים ותעלה על אותו הסכום, יש לנו בעיה. אנחנו נמצא את עצמנו במדרון חלקלק שבסיומו מגיע טלפון מהבנק במקרה הטוב, או מההוצאה לפועל במקרה הרע.


בניגוד לעניים ה"רשמיים", אנשים כמוני אני דווקא מכיר, ואפילו בכלל לא מעט. אנחנו האנשים שהצמיחה לא ממש מגיעה אליהם. אלו שהכי מפרגנים לכל החברות שעושות מיליארדים, אבל מה לעשות שאנחנו שכירים. אנחנו אלה שהפחתת מס הכנסה של הממשלה משפיעה עליהם בכמה גרושים בחודש - לא ממש סכום שמאפשר לעשות משהו. כשמורידים לשרי אריסון את מס ההכנסה מ - 45% ל- 40%, מתפנים לה כמה מאות אלפי שקלים אם לא יותר מכך. אצלי, אחרי כל ההפחתות, זה איזה 200-300 ש"ח. תודה לכם שטייניץ וביבי - זה כמעט כל החיתולים וכל המטרנה בחודש.


באמת, שיחקתם אותה.


נו, תגידו לי. מה אתה רוצה? הנה, התפנו לך כמה גרושים. לך תקנה משהו בחנות. החנות תזמין מהמפעל. המפעל יצטרך עוד עובדים - והנה! הנענו את הכלכלה! ככה יוצרים צמיחה!


אני לא יודע מה כולם עושים, אבל כשבמשפחת הר-זהב מתפנים כמה גרושים, אנחנו שואפים (לא תמיד מצליחים) לחסוך אותם. אתם יודעים - עוד לא קנינו בית, ורוצים להחליף אוטו, וגם רוצים שיהיו כמה גרושים לבנות כשהן יגדלו. לא רק שאני לא מתכוון "לפוצץ" את המאתיים שקל האלה בחנויות, אני מעדיף לשמור אותם אצלי ליום סגריר. אני מאמין שגם מישהו שהוא מיליונר, והפחתות המס האלה פינו לו המון כסף, לא הולך פתאום למכולת השכונתית בארסוף ומבקש לקנות את כל התכולה שלה, כי פתאום יש לו מזומנים.


רבאק, הוא היה מיליונר עוד קודם, אחרי הכל - הדעת נותנת שאצלו, כמו אצלי, כבר יש סוג של באלאנס שבו הוא יודע כמה הוא צריך להוציא כדי לחיות ברמה שהוא מבקש לעצמו. הממשלה פינתה לו עוד הכנסה? סבבה. הוא ישים אותה בבנק, או בבורסה, או בנדל"ן מניב - הוא לא ילך וייצור את אותם מעגלי הוצאה (אזרח-לחנות-למפעל-לעובדים) עליהם שטייניץ וביבי מפנטזים.


בכלל, כל הרעיון הזה של צמיחה מלמעלה למטה הוא מופרך בעיניי. הרעיון שאם מישהו אמיד יוציא כסף, אז בסוף הדרך העניים ימצאו עבודה ויבצעו מוביליות חברתית למעמד הביניים הוא טיפשי, והרגע הסברתי למה. אפשר להמשיל את זה בקלות, ודרך המילה צמיחה - מישהו ראה פעם עץ שצומח מהצמרת למטה, ומגדל את הגזע רק בסוף? נכון שלא? אז ככה זה גם בכלכלה.


אם המדינה מסיימת שנה עם מיליארדי שקלים כעודף, היא לא צריכה להסיק מכך שהיא גבתה יותר מדי מס, ולהפחית אותו. היא צריכה להסיק מזה שהיא לא בסדר.


מדינה היא כמו מוסד ללא כוונות רווח. היא לא אמורה להפסיד חלילה. אף אחד לא רוצה מדינה גרעונית שלא יכולה לעמוד במחויבויות שלה. ממש לא.


מדינה פשוט צריכה לא להרוויח. לסיים את השנה על האפס (אחרי שבתקציב היא שומרת רזרבה ליום סגריר. נגיד, הוצאות מלחמה וכאלה. זה קורה פה לפעמים), ואם נותר לה כסף - לחלק אותו בצורה חכמה לשכבות החלשות. לתת שיעורי תגבור בפריפריה. לבנות כבישים ורכבות שיקרבו אותה למרכז. לתת תמריצים למפעלים לעבור לשם. להתערב במשק.


בשנה שעברה, המדינה סיימה עם פלוס של שבעה מיליארד ש"ח. אתם יודעים כמה משכנתאות מסובסדות לזוגות צעירים נכנסות בסכום הזה??? 


שוו בנפשכם שהמדינה הייתה מייעדת את הכסף למטרה הזאת. אם אני הקטן הייתי מקבל משכנתא מסובסדת, הייתי רוכש דירה בהחזר חודשי נמוך יותר משכר הדירה שאני משלם היום (וממנו, אגב, מדינת ישראל לא רואה אגורה בתור מס), מעשיר את הקבלן שמעסיק פועלים, ועם ההכנסה הפנויה אני - בניגוד למיליונר שכבר יש לו הכל - הייתי אשכרה הולך לחנות וקונה מוצרים, ולכן בעל החנות היה קונה יותר מהמפעל, שהיה מעסיק יותר עובדים.


צמיחה, כמו שאמרתי, היא מהשורשים למעלה. לא הפוך. דווקא אלה שלמטה, ממש כמו שורשים של עץ, הם אלו שמספקים את כל החומרים הדרושים לגדילה - המים, הקשר החזק לאדמה. הבסיס. בלי בסיס חזק באזור הכי נמוך, שום עץ לא יגדל - ולא קשור כמה עלים שעושים פותוסינתזה יש למעלה. משב רוח הכי קטן - והעץ עם הצמרת המפוארת והגזע הקטן יקרוס. אדרבה - דווקא בגלל הצמרת המפוארת, הוא יקרוס הרבה יותר מהר. עניין של פיזיקה פשוטה.


אז מה אני מציע? איך נעזור למעמד הבינוני להתחזק, ונישא את המעמד הנמוך יותר קדימה?


חוץ מההשקעה בפריפריה וכל הסיסמאות שנשמעות כמו קמפיין חבוט של פוליטיקאי שמדקלם את דף העמדה, אפשר להפחית מיסים רגרסיביים - מע"מ, למשל, על מוצרי יסוד כמו מזון ומוצרי צריכה בסיסיים. אפשר להוזיל את הדלק ובכך לאפשר לאנשים להתנייד בלי שזה יכאב בכיס - ואז קל יותר לעבוד רחוק מהבית. אפשר להפחית את המסים על הדיור, כאמור, ולתת לאנשים אפשרות להפחית לאט לאט את סעיף הדיור בהוצאות, שהוא כידוע סעיף ההוצאה הכי גבוה. אפשר לעשות המון דברים - אבל לא יעשו אותם.


במקום זה יורידו את מס ההכנסה, כי זה נשמע טוב. אז מה אם אלו שהכי צריכים את הכסף, בד"כ בכלל לא מגיעים לסף המס או שמראש הם משלמים מעט יחסית, כך שההפחתה אינה משמעותית עבורם? זה לא יותר מניואנס. את זה יודעים רק יודעי ח"ן. זה לא מופיע בכותרת של העיתון.


אחרי הכל, אם יורידו את המסים שבאמת ראוי להוריד - איך אפשר יהיה להתהדר בעודף תקציבי? ובלי להתהדר בעודף התקציבי - מה נגיד במסיבת העתונאים בחודש דצמבר?


בעוד חודש וחצי, כשתראו את כל ראשי הכלכלה יושבים במשרד האוצר, כשדגל ישראל מאחוריהם וכל רגע שומעים את רעש מצלמות הסטילס שמנסות לתפוס את הפריים הנכון עם כל אבירי הצמיחה בצילום אחד, תהיה לכם הזדמנות לשאול את עצמכם את ה-שאלה, בה"א הידיעה - פייר, האם הרגשנו את הצמיחה הזאת? האם זה עוזר לנו? האם אנחנו מרגישים שהמשפחה שלנו התקדמה השנה, מבחינה כלכלית?


אבל בעצם, רובנו לא נעשה את זה. הרי למי אכפת מהכלכלה. זה סתם מסובך.


וחוץ מזה, יש את אירן, והפלשתינים, ואומרים שהשנה יהיה מאבק אמיתי על האליפות בכדורגל, בין שלוש קבוצות לפחות. וגם יש האח הגדול שמתחיל.


זה הרי הרבה הרבה יותר מעניין.


יאללה נו, עוד שנה בלי לקנות דירה ועם אוברדראפט. אבל אומרים שביבי תותח בכלכלה. תראו! אפילו כתוב בעיתון שיש צמיחה.

4 תגובות:

  1. אז נכון, אתה צודק !!!

    ומה אז ?

    מי יקום ?

    ומה נעשה ?

    הרי חוץ מהפיכה חברתית בה הציבור יקום ויתפוס את המקום בכנסת ויזרוק לים את כל המטומטמים שיושבים שם שום דבר לא ישתנה כנראה.

    "והציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" כתב שלום חנוך בשלהי שנות השמונים בשירו הניצחי משיח.

    הציבור מעדיף לראות ריאלטי כמו היפה והחנון ולהתווכח אם היא מטומטמת באמת ואם הוא חנון באמת ?

    ולפרסם עוד קישור בפייסבוק או להגיב במקרה הטוב על עוד כתבה בYNET.

    אין מנהיגות !

    אין כבוד !

    אין חינוך !

    ובקצב הזה עוד פחות מ20 שנה חיים ידידי גם לא תהיה מדינה !

    במקרה הטוב, עלינו לצפות לראש ממשלה ערבי או חרדי תוך פחות מ20 שנה.

    להזכירך, גם בארה"ב יש נשיא שחור, אז אל תגיד לי שהכתובת לא הייתה על הקיר.

    היא רשומה שם באותיות קידוש לבנה,

    הבעיה היא שהקיר שאני מדבר עליו לא נמצא בפייסבוק ולכן אף אחד לא רואה אותו או לא יכול להגיב עליו...

    השבמחק
  2. צמיחה היא אכן מן השורשים כלפי מעלה. ולצערי זה נכון, את הצמיחה הזו שעליה מדברים ביבי ושטייניץ (הבלתי נסבל, לטעמי) אף אחד מאיתנו לא ירגיש. תחושת המחנק הכלכלי בחיינו ובחיי חברינו רק גוברת. אתמול ראיתי ביומן שישי כתבה בנושא תמלוגי הגז. אני דווקא אשמח אם המדינה תגזור קופון נאה מתגליות הגז. אבל אני יודעת ששוב, בדיוק כמו בסיפור עם ה"צמיחה" ה"שקל החזק" ו"הבורסה עולה בהתמדה", גם את זה אני ואתה לא נרגיש. לא בהפחתת מסים. לא בסבסוד לימודים גבוהים. לא בהטבות צרכניות, כמו משכנתאות מוזלות וסיוע בדיור. לא ישופרו הקצבאות לאוכולסיות התלויות בהן. גם תקציב הרווחה, שכל כך חסר את הכמה מיליונים הנוספים האלה, לא יהנה ממה שהמדינה תרוויח, מתמלוגי הגז. זו בדיוק הבעייה של הכלכלה הביביסטית. היא ממש לא לטובתנו.

    השבמחק
  3. תסלח לי חיים יקירי אבל אני לא מתעניין בכלכלה ולכן קראתי רק את השורה הראשונה.
    אריק בנדר

    השבמחק
  4. בס"ד
    חיים אתה גדול !
    ממש נהנתי לקרוא את מצב הכלכלה האמיתי בחידודי לשון מרתקים שזורים בכתיבה קולחת הומוריסטית וחכמה מאוד!
    תודה.

    ממאיה שמכירה אותך מגיל 10 בערך (-:

    השבמחק