יום ראשון, 17 ביולי 2011

זמנים מעניינים

יש קללה סינית עתיקה: מי ייתן ותחיה בזמנים מעניינים.

ההיגיון מסביב למשפט הזה אומר שמשעמם זה טוב. שזמנים מעניינים הם זמנים של שינוי היסטורי, ושינוי היסטורי לעולם יהיה כרוך בבלגן רבתי מסביב.

ואנחנו, לדאבוננו, חיים בזמנים מעניינים. מסעירים אפילו.

אנחנו חיים בתקופה אפלה. תקופה שבה אנחנו מעדיפים לעצום עיניים כדי לא לראות את החושך שמסביב. תקופה שבה כל אחד מאיתנו פורש אל דל"ת אמותיו ומתעסק בקיום היומיומי כי אין ברירה מחד, וכי אין רצון להסתכל מה קורה מסביב מאידך.

חברות וחברים, הגיע הזמן לפקוח עיניים.

הגיע הזמן להבין שמה שקורה עכשיו לא יכול להימשך - או שאנחנו לא נוכל להמשיך פה.

הכל קורס מסביבנו:

מערכת הבריאות בשביתה כבר חודשים; אין מצב לקנות דירה; אין חומרים לכיבוי שריפות; הפלסטינים עומדים להכריז על עצמאות; מחוקקים חוקים נגד חופש הביטוי; אין לישראל חברים בעולם פרט לקיצונים אוונגליסטים שמוקצים מחמת מיאוס בארצותיהם; רבנים מוציאים פסקי דין האוסרים להשכיר דירות לאזרחים בשל מוצאם ועוד ועוד ועוד ועוד.

ואין פוצה פה ומצפצף.

ויש ממשלה. ויש לה קואליציה חזקה כמו בטון - אבל אין מושל. זאת אומרת, כל התפקידים מאויישים, אבל מישהו שמע את ראש הממשלה מתבטא בנושא כלשהו?

הוא הרי נשבע שיפתור את מצוקת הדיור, ולא עשה דבר פרט לניסיון לפרק מנגנונים ששמרו על הציבור מבעלי ההון. הוא הרי הבטיח לנו סופרטאנקר וטייסת כיבוי וקנו מטוסים שלא שווים יריקה ועוד לא נוסף אף כבאי מאז ששלושה נשרפו חיים יחד עם 41 בני אדם אחרים. הוא הרי אמר שכל אזרחי ישראל שווים, ושחופש הביטוי יקר לליבו ולא העז להמרות את פי המנהל שלו, איווט ליברמן, ולהצביע נגד חוק החרם. לעזאזל, הוא אפילו לא הביע עמדה לגביו.

ואנחנו מקבלים את זה בהבנה. הרי אחד ורבע מכל שניים מבינינו הצביע לאחת המפלגות שנמצאות בקואליציה. אנחנו משכנעים את עצמנו שהעולם דפוק, לא אנחנו. שהעובדה שאנחנו לא יכולים לקנות דירה זה בגלל איזה גורם עלום, או גזירת שמיים - לא בגלל שיובל שטייניץ לוקח 56 אגורות מכל שקל שנשלם עבור הדירה כמס.

אנחנו נחשפים כל יום לתעמולה ושטיפת מוח מטורפת שנועדה להגביר אצלנו את הפאניקה ואת תחושת המצור, כי כל פוליטיקאי, עיתונאי ויחצ"ן-ספינולוג יודע שבזמן מלחמה מתאחדים מאחורי הממשלה כי "העולם כולו נגדנו". ככה הגענו למצב שבו כמה עשרות דבילים שנחתו בנתב"ג וגורשו (דבר שקורה בנתב"ג על בסיס חודשי אם לא שבועי גם ככה) הפכו לסיבה לשידורים חיים, מסיבות עיתונאים, תדרוכים וביקור של כל המי ומי בטרמינל שלוש כדי להראות שהממשלה שולטת במצב. הבנתם? כמה עשרות אנשים. זה הכל. ולנו נתנו תחושה כאילו אנחנו ב- 8/10/73, וזה עתה נמחקה אוגדה של צה"ל במתקפת נגד ובין המצרים ותל אביב עומד רק מדבר ריק.

מספרים לנו על רפורמות, והפרטה, וזה שהפרטה זה נהדר. ואף אחד לא יודע להסביר למה אחרי הפרטה השירות הופך ליותר חרא, ומחכים יותר זמן בתור, ומשלמים יותר על פחות  - איך כל זה מתיישב עם חזון ההפרטה כדבר נפלא מבית מדרשו של נתניהו. וכל הזמן מפריטים. את הכל: את החיסונים בבית הספר, ואת סניפי הדואר, ואת הרפואה, ואת החינוך: הכל. ואנחנו לא פוצים פה, כי הרי מספרים לנו שביבי הוא אשף כלכלי. ואין הסבר למה פתאום 400 שקל לא מספיקים למלא עגלה בסופר לאו דווקא יוקרתי. למה משכורת שהיא פי שניים ממה שאבא שלנו הרוויח בגילנו מספיקה בערך לשמינית ממה שהוא יכול היה לקנות במשכורת הנמוכה שלו. איך זה שמספרים שיש צמיחה מטורפת, אבל אפילו זרעון או עלה כותרת קטנטן מהצמיחה הזאת לא מגיע אלינו. אל האנשים הרגילים שהם לא טייקונים שתרמו לקמפיין של הליכוד.

תתעוררו, למען השם!

תפקחו את העיניים!

אני לא יודע אם המחאה שעושים עכשיו ברוטשילד בתל אביב זה אמיתי או חרטא. אני לא יודע אם זו סתם גחמה של כמה אנשים משועממים בקיץ, או שזה מאותם רגעים משמעותיים שיש לנו הזדמנות ללוות מרגע לידתם.

אני רק יודע שחייב לבוא שינוי.

אני יודע, משוכנע, בטוח ללא ספק שהיאוש מבית מדרשם של ביבי, שטייניץ ועשרות השרים וסגני השרים שאחראים כמותם על המצב העגום אליו הגענו הוא לא מה שאני מתכנן לבנות שלי.

מיכלי תהיה בת 4 בעוד שבוע. יערה חגגה שנתיים לפני חודש. הגיע הזמן שאבא שלהן יתחיל לדאוג לעתיד שלהן. 

בואו. נעשה משהו. נהיה מעורבים.

נפסיק לעצום עיניים כדי לא לראות את החושך שמסביב.

אלו זמנים מעניינים. אין ספק בכך. 

הגיע הזמן לטפל בעניינים שלנו.

2 comments:

  1. חיים, אתה צודק. אבל זה לא מספיק.

    בלינקדאין גינגי פרידמן פירסם פוסט כל יום על איך שאנחנו משלמים מס על מס ושדרוש מנהיג למהפכה. אחרי שבוע הוא כתב משהו כמו - 'כבר שבוע אני מפרסם ואף אחד לא הרים את הכפפה, כנראה שקוטג' חשוב יותר'.

    אותי זה רק עצבן - כאילו, מה אתה מצפה שיקרה? בטירונות צחקנו ש'מישהו' השתחרר על קב"ן ובגלל זה כל פעם שצעקו 'שמישהו יסדר את האוהל' וכו' כלום לא קרה.

    מה שאני מנסה לומר שהבעיה האמיתית היא לא בקואליציה. בגדול, הם סוחבים לכיוונים שהם רוצים והמדינה די הולכת בעקבותיהם. הבעיה היא ב(אין) אופוזיציה. תבין, אני לא הולך להנהיג את המהפכה הבאה - בעוד 5 דקות כשאני אגמור את ההערה אני אחזור לעבודה, בערב מחכות לי אישה ושתי בנות קטנות וזה מה שמעסיק אותי.

    אני אלחץ על 'לייק' לפעמים, אולי אפילו אלך להפגנה בכיכר, אם מישהו אחר יוביל מהלך משמעותי (ואם הבנות יהיו בריאות ואמא של אשתי תהיה פנויה וכו'...אבל מי ינהיג את המהפכה - לבני? ברק? מרץ? (מי בכלל מוביל שם את העסק אחרי שג'ומס פרש?)

    את מחאת הקוטג' הובילה התקשורת - אני זוכר שביום הראשון קיבלתי מבזק למייל על 1000 לייקים (כולה 1000) לקבוצה של הקוטג' בפייסבוק. תוך שעה זה הופיע ככותרת ראשית בכל העיתונים המרכזיים, לפני שבכלל קראתי על זה פוסט אחד באיזושהי רשת חברתית.

    הבעיה עם התקשורת, כמו שכתבת, היא שקל נורא לסחוב אותה לכיוונים אחרים וחייב להיות גם מישהו שיוביל תנועה אופוזיציונית בעולם האמיתי. כרגע אין כזה. כשיהיה אני מוכן להצטרף, כרגע אין לאן.

    השבמחק
  2. הבעיה לדעתי היא אחרת כשאנחנו עם ישראל - בערך כמו שאמרת, כבר מתחיל לכעוס, מגיעים ברק או ביברמן וטוענים שממש עוד שניה, האיראנים יורים טילים על מדינת ישראל , וכולנו ישר נכנסם למצב של התגוננות.
    אני לא באמת יודע אם אחמדינג'ד מתכוון להתקיף אותנו, אם הוא בכלל רוצה אבל אנחנו מפחדים. זה לא משנה שהמדינה לא מקימה לנו שום דרך הגיונית להתגונן, אחרי הכל במידה והנשק שיתקפו אותנו יהיה בלתי קונוונציונלי אין שום יתרון במקלטים המיושנים שמפנים אותנו אליהם, ואפשר לשאול את מר ביבי איך קורה שיש בכנסת מקומות מסתור אמיתיים נגד התקפות, נגד טילים או נגד רעידות אדמה. על מי בדיוק החבורה של הכלומניקים האלה ישלטו אחרי שאנחנו נמות?
    אנחנו מסוממים של התקשורת - של הטלוויזיה והם יודעים את זה - זאת הבעיה האמיתית שלנו, אחרת כל נבחרי הציבור שלנו היו יושבים כבר מזמן בכלא.

    השבמחק