יום רביעי, 2 ביוני 2010

על היאוש - למה אני לא עושה הסברה

לרקפת בר-סלע יש שם כל כך מגניב, שזה יהיה מצער אם היא תחליף אותו יום אחד כשתתחתן. היא הייתה חניכה שלי לפני עשור בנתב"ג. היא גם חברה שלי בפייסבוק.
בכל שעה בערך, היא מעלה עוד קליפ שמראה את האלימות של נוסעי ה"מרמרה" הטורקית נגד חיילי צה"ל. היא מוסיפה לזה טקסט קצר באנגלית שמפנה לוידאו, ורושמת מעל הכל care and share כדי שגם חברים שלה בחו"ל יראו, ואולי יפיצו את הקליפים האלה. הרעיון שלה, ושל עשרות חברים אחרים שלי פה הוא פשוט - אם יותר אנשים יראו את הקטעים שמראים את האלימות נגד חיילי צה"ל, אנשים יבינו למה לא הייתה לחיילים ברירה אלא להגן על עצמם באש חיה.
רקפת, ועוד אלפי ישראלים עושים "הסברה" - מילה יפה ליחסי ציבור - עבור מדינת ישראל. האמת? אני מעריץ אותם על זה. הם עושים הכל כדי שמדינת ישראל תצא בסדר. הם הכי אכפתיים בעולם. הכל בהתנדבות, הכל באהבה.
אבל אני? אני לא עושה הסברה.
אני לא עושה הסברה כי התייאשתי. כי כשאני מסתכל ימינה ושמאלה לעיניים של אנשים ברחוב, בעבודה, בבניין שלי - אני רואה פחד. הם לא מפחדים מארדואן או אחמדינג'אד או הנייה או כל חובב ציון אחר מסוגם. הם פוחדים כי הם מיואשים. כי נמאס ללכת מדחי אל דחי.
כי אין אחרי מי ללכת.
כי אין הנהגה.
כי אין חזון, ובהיעדר חזון ייפרע עם.
ביבי נתניהו הוא שמוק. תמיד הכל מתרסק דווקא כשהוא בחו"ל. מהומות הכותל ב- 96? בחו"ל. ניסו להתנקש בחאלד משעל? בחו"ל. מגיע המשט הטורקי? בחו"ל. יש לו מעין מגע מידאס הפוך. איפה שהוא נוגע, ככל שזה קשור בפעילות ביטחונית, יש פלופים. על ברק אני לא רוצה להרחיב. אני בספק אם הוא היה מצביע לעצמו, לו היה נוהג ביושר בקלפי. ציפי לבני? מי בכלל זוכר מי זאת. ליברמן? אני חושב שכולם כבר השתכנעו סופית שהוא פסיכופת, ושהאדם היחיד שיותר מסוכן ממנו למדיניות החוץ זה הסגן שר שלו, דני איילון.
ואז, אחרי שאתה מגיע למסקנות הדי מתבקשות האלה, אתה מסתכל ימינה. ושמאלה. וימינה. ושוב שמאלה - ואין אף אחד פוטנציאלי שינהיג את המדינה הזאת לחוף מבטחים. אין אף אס בשרוול שאפשר לשלוף, ולסמן אותו בתור התקווה הלבנה הגדולה של הציבור בישראל. פשוט אין. כשאני מדבר עם אנשים הם ישר אומרים "ומה עם גבי אשכנזי?".
נו? מה איתו? לא נשבר לכם כבר מגנרלים? עוד לא למדנו את הלקח? עוד לא הפנמנו שצריך לתת להם איזה עשור, עשור וחצי של התאזרחות לפני שנותנים להם את המפתחות?
אבל אני מדבר שטויות. הרי זו לא המנהיגות שדפוקה.
מה שדפוק זה המצב.
"המצב".
כולם דואגים בגלל "המצב".
אותה סיטואציה נוראה. מאגית כמעט.
"המצב".
אותה גזירת אלים של סיזיפוס שנכפית עלינו כשאנחנו גוררים את הסלע במעלה ההר רק כדי לראות אותו מתדרדר למטה רגע לפני ההגעה לשיא הגובה.
לא, חברים. אתם לא דואגים בגלל "המצב". אתם דואגים בגלל היאוש.
אתם דואגים בגלל שאתם יודעים, כמוני, שהסיכוי לשינוי מהותי במצבה של ישראל הוא אפסי. אתם דואגים בגלל שאם נשאל עשרה אנשים ברחוב אם הם צופים - באמת ולא בשאיפה - שמצבם יהיה טוב יותר בעוד שנה מכפי שהיה לפני שנה, רובם יגידו עם יד על הלב שלא. זה לא "המצב" שחרא. זו ההנהלה של כל העסק פה, שמביאה אותנו אל "המצב".
מדינת ישראל היא מדינה שהתפרקה לחלוטין מכל החובות שלה כלפי אזרחיה. במדינת ישראל הממשלה לא אחראית יותר על הנתינים שלה. הם אחראים עליה.לפני איזה שבועיים כתבתי פה פוסט שתפס כאש בשדה קוצים על החוסר בדיור. המון אנשים שאני לא מכיר שמו את הפוסט הזה בפרופיל שלהם כשהם כותבים "מסכים עם כל מילה". לעם ישראל אין בית. אז דיור, המדינה לא נותנת.
ביטחון תעסוקתי וכלכלי? הצחקתם לי את משרד האוצר. כמעט כל העובדים בישראל נמצאים היום במצב בו אפשר לפטר אותם בהתראה של 30 יום ועם בעיטה בתחת. ודאות כלכלית מדינת ישראל לא מספקת, בלשון המעטה.
על הביטחון האישי לא ארחיב במילים. כולנו יודעים מה קורה פה. תנסו להביא שוטר כשיפרצו לכם הביתה. הוא יבוא, אבל מחר.
חינוך? בטח, יש חוק חינוך חובה, לא? כמה אלפי שקלים בחודש, והילדים שלכם יחזרו מהגן ויספרו שהיום למדו משהו חדש. גם את זה, המדינה לא מספקת.
ועכשיו בא דבר חדש - אנחנו צריכים לעשות הסברה למדיניות הממשלה.
עד כאן.
ניחא זה שהממשלה לא נוקפת אצבע ולא מפנה תקציבים כדי שיהיה נורמלי לגור פה. לזה כבר התרגלנו, וזו ממש לא המצאה של ממשלת ביבי (אישית יש לו אחריות עצומה לכך מהתקופה שהיה שר אוצר, אבל רוה"מ אז היה שרון). אבל שאנחנו נצטרך להסביר את מעשי הממשלה שלנו כי היא נכשלת בכך באופן סיסטמטי???
כשהבת שלי, בת שלוש ביולי הקרוב, עושה משהו מעצבן שהיא יודעת שאסור לה (מרביצה, נגיד) אני תובע ממנה להסביר את מעשיה. היא תמיד נותנת איזה הסבר, ומתנצלת. היא אף פעם לא מבקשת מאמא שלה, מאחותה הקטנה או מאיזה אדם אחר שמוכר לה שיסביר בשמה את השטות שעשתה. היא בת שלוש, והיא מבינה שהיא אחראית למעשיה. ממשלת ישראל, בניגוד למיכלי, לא מבינה את זה.
המדינה מתחבאת היום מאחוריך. היא מבקשת ממך לעשות לה מערוף, לעשות קצת טלפונים או לתת כמה פוסטים ולינקים ולעזור לה, בחייאת האמא'שך. ממשלת ישראל מתנערת מהמחוייבות האחרונה שנותרה לה - לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן. אפילו הדבר הזה כבר לא באחריותה, אלא באחריותנו.
אז... אז מה התפקיד של הממשלה, ריבונו של עולם?
אני לא רוצה ליטול חלק בהסברה. זה לא קשור לעמדה שלי כלפי מה שעשו עם האוניות הטורקיות. זה גם לא קשור לאם אני תומך בביבי או לא. זאת הרי המדינה שלי ושמה הטוב, אחרי הכל.
אני לא עושה הסברה כי התייאשתי. כי אין לי כוח.אני בחור אופטימי בדרך כלל, אבל אני לא מצליח להיפטר מהיאוש הזה שלא מרפה ממני. שמרוקן ממני את כל האנרגיה. שגורם לי להעריץ את רקפת בר-סלע שאולי עדיין מאמינה שאפשר להציל משהו. היאוש שגרם לי לברוח כל הזמן לקרוא על הפועל ולהיאחז בתוצאות שלה כאילו זה הדבר הכי חשוב ביקום רק בשביל האסקפיזם. היאוש שגורם ללא מעט אנשים לא לפתוח עיתון בבוקר.
זה לא "המצב". זה היאוש!!!
ביאושו של אדם, יש נטייה לפנות לבורא, ולו רק כי אולי זה יצליח. גם אני מוצא את עצמי יותר מדי פעמים עושה את זה לאחרונה. אז הנה, נעשה את זה שוב:אלוהים, אם אתה באמת שם אז שני דברים: 1. באמת תודה רבה על הדאבל בדקה ה- 92; 2. בחייאת, תן לנו מנהיגים נורמליים, כאלו שיכבדו אותנו וידאגו לנו, כי אלה ששלחת בינתיים על הפנים.
בזמן שכתבתי את הפוסט הזה עוד חמישה חברים שלי העלו קליפים חדשים מהאונייה הטורקית. אני באמת מעריץ אתכם. נגמרו החדשות. אפשר לחזור לראות טלוויזיה. אני הולך לראות נשיונל ג'יאוגרפיק. יש לי שעה של אסקפיזם עם איזה פסיכי אחד שמחבק תנינים.
יאוש.
עוד שבועיים הוא יהפוך ליותר נוח.
יתחיל המונדיאל.
עד היאוש הבא.

3 תגובות:

  1. מזל טוב על הבלוג.

    קראתי את הפוסט הזה ועלו בי רגשות עצבות והזדהות. מדינתנו רחוקה מלהיות מושלמת, אך מספיק לי ביקור קצר אצל ההורים שלי שמתחילים לזמר את סיפור החיים שלהם (בפעם המיליון) בפולין-רוסיה-גרמניה-צרפת-ישראל ומצד השני בלבנון כדי להבין שלא היתה, אין ולא תהיה לנו היהודים מדינה אחרת. גם אני חרד לגורלה וגם אני רואה את העבלות, חוסר היושר, המדיניות התזזיתית, חוסר הצדק וכול השאר. לפעמים מה שאני רואה כבד מנשוא, ולפעמים בא לי לארוז ולברוח מכאן, להשאיר את הכל מאחור. ואז אני נזכר במלחמת לבנון השניה שתפסה אותי בהונג קונג, צמוד ל CNN ומנסה להבין מה קורה בבית. מוכן בכל רגע לקחת מטוס חזרה ולהצטרף לקרב על הבית (לא ברור איזה יחידה צבאית תסכים לקבל נכה כמוני אבל נגיד שיקבלו).
    אתה מבין, בשבילי יש: מצויין, טוב, לא טוב, רע, ויש יותר רע. המצב הוא לא טוב, יש המון לשפר אבל יש גם המון מרחק עד לרע ואחריו יש יותר רע. גם אני שיוצא הרבה נגד מה שקורא בארץ (וגם בעולם), בעיקר בתחום הקרינה, יודע כי בסוף של יום אני כאן וכאן כדי להשאר.

    השבמחק
  2. עדיין מעריצה אותך יותר.
    אתה גורם לי לחשוב, שזה משהו שאנשים פשוט איבדו את היכולת לעשות.
    תמשיך לרגש אותי ואת האנשים מסביבך.

    השבמחק
  3. יוחזר האסקיפיזם לאלתר!

    השבמחק