‏הצגת רשומות עם תוויות תקציב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תקציב. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 במאי 2013

נשבר הזין

קוראיו העקביים של הבלוג הזה יודעים שאני לא נוטה להשתמש בביטויים כאלה בפוסטים, אבל באמת נשבר הזין.

הבוקר קראתי בעיתון ששר הכלכלה רוצה לשלוח את הצבא לכבוש את הנמלים ולשבור שם את העבודה המאורגנת כי בגלל עובדי הנמלים המחירים בסופר עולים כל הזמן, ולא בגלל שהממשלה החליטה להקפיץ את המע"מ ולא לפקח על מחירי מוצרי היסוד. לפני שלושה שבועות שמעתי את שר האוצר מפנה אצבע מאשימה לעבר החרדים, כי בגלל הדוסים הדירות בארץ יקרות, ולא בגלל שלא בנו דירה אחת בדיור הציבורי בעשור האחרון. לפני שבוע שר הרווחה קרא לעניים לצאת לעבוד, כי הם הרי עניים בגלל שהם עצלנים וחרא של אנשים, ולא בגלל שאין עבודה. והמתנחלים שמוצצים את דם המדינה אשמים, והשמאלנים שנמצאים בשלטון באופן רצוף עוד מלפני שקמה המדינה אשמים, והפיסחים והעיוורים והחיגרים ושואבי המים וחוטבי העצים.

ונשבר הזין.

בנימין נתניהו הוא גאון. הוא פשוט גאון, וכל מי שטוען אחרת הוא או עיוור או נורא לא חכם.

האיש הצליח, בפעם המיליון בערך, לשסות את שבטי ישראל אלה באלה - כולם על כולם. כולם מאשימים את כל מי שלא שייך למגזר "שלו". שמאלנים שמתעבים את בנט פתאום הופכים לעדר מעודדות כששר הכלכלה תוקף את הוועדים "המושחטים" (הטעות הלשונית מכוונת), וימנים מהתנחלויות שבזים לעמדותיו המדיניות של לפיד מריעים לשר האוצר כשהוא תוקף את החרדים על ה"שוויון בנטל".

כולם על כולם.

כולם משתתפים במשחק גדול של מחפשים את הכסף אצל המגזרים האחרים. כולם כועסים על "ההם": מין המון אמורפי עצום ורב של זומבים שמוצצים את דמה של המדינה ו"גונבים אותה" מהאנשים שהם "אנחנו".

איש ידו בכיס אחיו.

ונשבר הזין לגמרי.

חברות וחברים - אין פשוט מזה. יש ממשלה לישראל. יש אנשים שבחרנו כדי שינהלו את המדינה, ומהם אנחנו צריכים לדרוש את התשובות. אין שום טעם בהחלטה שאתם תומכים או מתנגדים לפלישה מזוינת מהאוויר לנמל אשדוד או תקיפה משולבת של שכונת מאה שערים בירושלים, כי זו לא החלטה שלכם.

זו החלטה של הרשות המבצעת. 

זו החלטה של הממשלה.

רצה הגורל ורצו הבוחרים, ובנימין "יש לנו כלכלה מצוינת שכל העולם מתקנא בה" נתניהו התמנה שוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל. הוא לא יכול להאשים את הממשלה הקודמת או את הבור שירש מקודמו בתפקיד. זאת אומרת, הוא יכול - אבל גם איפור בעשרות אלפי שקלים לא יסתיר את העובדה שהוא עמד גם בראש הממשלה הקודמת. הוא לא יכול לומר שלא ידע על הגירעון התקציבי, והוא גם לא יכול להגיד שהגירעון הזה לא נוצר בימיו שלו בתפקיד החשוב ביותר בממשל הישראלי.

אבל הוא גאון, כבר אמרתי קודם. הוא יודע שבישראל חיים 8 מיליון אידיוטים (מיליון מתוכם ערבים, וזה באמת מפתיע שאף אחד מהם עדיין לא האשים אותם במשבר הכלכלי - אבל היי, עוד לא נגמרו דיוני התקציב אז לך תדע מה יהיה הלאה). נתניהו יודע שכל מה שהוא צריך זה רק להספין ולסמן אשמים וזה בכלל לא משנה אם אלה עובדים מאורגנים, חרדים, מתנחלים או אפילו את גיבורי המחאה של 2011 - כולם בסדר ובלבד שזה עושה כותרת ומרחיק ממנו את האשמה. מרחיק ממנו עדות.

ונשבר הזין.

אתם רוצים לדעת איפה הכסף? אתם רוצים שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות? אתם רוצים שהאדם העובד יפסיק להיות האדם האובד ולשרת את בעלי ההון? תעשו כמו הטייקונים - לכו לראש הממשלה ולשרים. צאו להפגין. צאו לרחובות. הרי בכל העולם יודעים שנתניהו פריך. שהאיש לחיץ יותר מבקבוק קטשופ. צאו ללחוץ אותו.

צאו לדרוש את מה שדרשנו לפני שנתיים - שינוי אמיתי. צאו להסביר לו שנמאס לנו שמשסים אותנו אלה באלה, ושאנחנו מצפים מהממשלה לדאוג לכולנו לא לפי חלוקה שבטית. שאנחנו רוצים שגם לילד החרדי תהיה רווחה. שגם לילדה הערביה יהיה חינוך ראוי. שגם העובד הצעיר יהיה עובד מאורגן ובעל זכויות. שגם העצמאית שפתחה עסק תזכה לרשת ביטחון סוציאלית כי היא מנוע הצמיחה האמיתי של המשק: שכל אלה הם מדינת ישראל האמיתית, ולא אלה שקרובים לצלחת המתפקעת של משפחת המלוכה.

צאו כבר מהבית.

צאו מהבית אבל לא כחבורת לינץ' כנגד השכנים שלכם. צאו מהבית למענם. זה הזמן להשפיע, לפני שהקפיטליסטים הקיצוניים שבחרנו להנהגה מעבירים את הצעת התקציב שלהם. זה הזמן להוציא את הידיים אחד מהכיס של השני ולשלב אותן מול אלה שבאמת שולחים זרועות תמנון לכיסים שלנו.

זה הזמן.

כי נשבר הזין.

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

איפה הכסף?

זה הכל שאלה של מספרים, בסופו של דבר.


של מתמטיקה.


פייר? אני לא מי יודע מה במתמטיקה, אבל יש מספרים שאפילו אני מבין.


7.26.


כולנו כבר יודעים לזהות את המספר הזה. זה המחיר של ליטר בנזין 95 בתדלוק עצמי. סטטיסטית, רובם של מי שיקראו את הפוסט הזה כבר הספיקו לתדלק את האוטו שלהם במחיר השערורייתי הזה. חשבון פשוט (וגם ניסיון כואב) מגלים שטנק דלק של אוטו משפחתי ממוצע עולה 300 ש"ח עכשיו.


כולנו מצקצקים בלשון, ויש כאלו שאפילו טרחו והצטרפו לקבוצת המחאה בפייסבוק (אני לא, אגב - סתם מתוך עצלות. אני דווקא לגמרי בעד המוחים למיניהם). הייתה אפילו איזו נסיעת מחאה איטית מתל אביב לירושלים. גם היו המון כותרות בעיתון, וכתבות בטלוויזיה, וראיונות ברדיו, וכולם אמרו שזו שערוריה, ומחדל וגניבה מהאזרחים.


וביבי, בניגוד לבדרך כלל, דווקא לא נשאר אדיש. הוא הודיע שיכנס את יוג'ין קנדל וסטנלי פישר וכל מיני אמריקנים אחרים שמשום מה השתלטו על המוסדות הכלכליים של המדינה ביחד עם מנכ"ל המשרד שלו, וכל אלו ידונו ויחשבו וינסו למצוא דרך להוריד את מחירי הדלק.


הוא אפילו צוטט כמי שאומר שהפתרון שוועדת הסלבס הזאת תוציא תחת ידיה אולי לא יהיה מושלם - אבל הוא יקל את העומס שמס הדלק מעמיס. כולנו כבר למדנו מה זה בלו, וש - 57% מעלות ליטר בנזין זה מס ישיר שאנחנו משלמים למדינה בלי קשר למחיר האמיתי של הדלק, ושהמדינה מרוויחה 4 מיליארד ש"ח רק משתי העליות האחרונות במחיר הדלק, זו שהייתה בינואר וזו שהייתה השבוע. נדגיש: 4 מיליארד מעבר ל - 20 מיליארד שהיא מרוויחה ממילא, כל שנה, על זה שאנחנו מתדלקים.


כבר התחלתי לשמוח.


אמרתי לעצמי - וואלה. הנה מחאה שהצליחה. הנה מחאה שבה שוועת העם ונהמתו עלתה לשרי המאות, ומשם לשרי האלפים ושרי הרבבות - מחאה שאשכרה שינתה משהו.


התמלאתי גאווה. עם ישראל חי. והמנהיגים של עם ישראל למדו להקשיב לעם ולתת לו תשומת לב.


פעמי משיח. הנה זה בא.


ואז פתאום נזכרתי במשהו. זה היה לא מזמן - רק לפני חודש וחצי - ואני כבר הספקתי לשכוח, דביל שכמותי.


12 מיליארד שקלים.


זה היה העודף התקציבי בסוף 2010.


עוד פעם: המדינה סיימה את השנה עם פלוס בבנק, של 12 מיליארד שקלים.


12 ועוד 9 אפסים אחריו.


המדינה תרוויח עוד 4 מיליארד מהבלו על הדלק, כאמור. זאת אומרת שהיא תגיע ל - 16 מיליארד יותר ממה שציפו הגאונים במשרד האוצר. נשאלת השאלה: מה יותר הגיוני - שהמדינה תוותר על 4 מיליארד ותהיה עם פלוס של 8 מיליארד בקופה, או שהמדינה תגבה 4 מיליארד ותעלה לפלוס 16?


ברור שההגיון של הממשלה הוא לקחת מהאזרחים. הרי הקופה, מבחינתם של ביבי ושטייניץ היא לא של האזרחים, עבור האזרחים ולמען האזרחים. הם פשוט שכחו שהג'וב שלהם הוא לדאוג לנו, ולא שהג'וב שלנו הוא לרפד את הקופה הציבורית, ואז לתת להם לשמור עליה מבלי לעשות כלום למעננו עם הכסף ששילמנו.


הם חושבים שמדינת ישראל היא מדינה בע"מ. הם בטוחים שהממשלה היא מין דירקטוריון של גוף עסקי שמטרתו להרוויח כמה שיותר, אבל בלי לשלם דיבידנדים לבעלי המניות, שזה אנחנו.


גונבים אותנו בנים ובנות. גונבים. מרמים אותנו וסומכים על הזיכרון הקצר שלנו ועל היכולת שלנו להתעלם ממה שראינו בחדשות ולמחוק את כל מה שאנחנו יודעים על העולם שסביבנו מהראש (יכולת שכל ישראלי חייב שתהיה לו כדי להישאר שפוי), ופשוט עובדים עלינו בעיניים.


ואנחנו פראיירים, ולא עושים את המעשה המתבקש: לא לצאת למחאות. לא להפגין. ממש לא צריך להיות עד כדי כך אקטיביסטים. צריך פשוט לשאול שאלה פשוטה, ולהפנות אותה למשרד ראש הממשלה ברחוב קפלן 3, ירושלים, מיקוד 91950 ולכתוב שורה אחת:


"אדוני ראש הממשלה - סיימת את השנה עם 12 מיליארד ש"ח פלוס בבנק. איפה הכסף ומה עשית איתו?".


איפה הכסף. כל כך פשוט.


מעניין מה תהיה התשובה.


אולי ביבי ושטייניץ חיסלו את העוני ולא שמנו לב? בעצם, כשאני חושב על זה, גם היום בדרך הביתה ראיתי קבצנים. אולי הם סיימו את הגדר בינינו לבין מצרים, עם כל הבלאגן שיש אצל השכנים? לא, עוד לא התחילו לעבוד עליה. אולי הם השקיעו 12 מיליארד בחינוך? אולי עכשיו הסיפור הזה של חינוך חובה מגיל 3 נכנס לתוקף ו - 12 המיליארד האלה מימנו את זה? לא. רשמנו את מיכלי לגן עירוני, וזה עולה כמו שנה שעברה. בעצם, קצת יותר אפילו. 


בגלל המדד.


אז מה עשו ביבי ושטייניץ עם 12 מיליארד ש"ח? וגם אם לא עשו כלום - למה לעזאזל הם צריכים שנוציא מהכיס שלנו עוד 4 מיליארד?!


והנה עוד שאלה, סתם כדי להפעיל את הראש כי הכל מספרים, כמו שאמרנו בהתחלה:


לפני חודשיים הייתה שריפה בכרמל. ביבי נשבע שיעביר באופן מיידי 100 מיליון לכבאות, ועוד 500 מיליון בתקציב המדינה - כדי שלעולם לא נהיה שוב במצב שבו לכבאים אין צינורות וחומר כיבוי. הכסף, אמור היה להגיע מהרזרבה התקציבית - אם תרצו, ה"קופה קטנה" של המדינה להוצאות דחופות. זה מופיע בתקציב ומשתמשים בזה במקרי חירום, ואין ספק שהשריפה הייתה מקרה חירום.


ואז ביבי והחבר'ה מהאוצר חשבו על הכל שוב כשהסופרטאנקר המריא חזרה לארצו, ואמרו שבעצם אין טעם לשלם את הכסף מהרזרבה כי מצב החירום נגמר, וכי תוך שבועיים מעבירים את תקציב המדינה (זה היה בדצמבר, אחרי הכל), אז יעבירו את הסכומים בבסיס התקציב. שזה סיפור של שלושה שבועות, וחותמים על הצ'ק לכבאים.


ואז, אמרו שאין טעם להוסיף את זה לתקציב, כי זה סתם מסובך להוסיף עוד סעיף לספר שהדפיסו כבר, אז יעשו את זה בהעברה מיוחדת.


ביבי הבטיח ביום שהתקציב עבר שתוך תשעה ימים הוא יעביר את התקציב המיוחד לכבאות. תקציב של 300 מיליון, שיכלול את ה- 100 שהבטיח כבר קודם, ועוד 200 מהפעימה השנייה שתוכננה, ואז יעבירו את כל השאר תוך שבועיים נוספים.


מאז עבר חודש.


מהשריפה, כאמור, עברו חודשיים.


סכום הכסף שעבר לשירותי הכבאות מאז השריפה בכרמל: 0 שקלים חדשים.


אז בעצם, המדינה כבר נמצאת בפלוס של 12,800,000,000 ש"ח (12 שהיו כבר, ועוד 800 מיליון שלא עברו לכבאים).


ביום ראשון, אם לא יהיו חדשות אחרות, ביבי ייתן שוב הופעה לפני המצלמות. הוא יסביר שלוותר על מס הדלק החדש ייצור "בור" של 4 מיליארד שקל בתקציב, ואז הוא בטח יודיע שהוא מקים ועדת מנכ"לים שתפקידה לבדוק את האפשרות לצמצם את מס הבלו בפריפריה כדי שתושבי הדרום והצפון יוכלו להישאר קרובים למרכז. הוועדה, ביבי יגיד, גם תבדוק איך אפשר לקדם את האצת בניית הרכבת כדי שתושבי הפריפריה לא יצטרכו בכלל להשתמש ברכב שלהם.


אבל אני, אידיוט שכמותי, עדיין לא מבין - אם למישהו יש 12,800,000,000, והוא מוותר על 4,000,000,000 - זה לא משאיר אותו עם פלוס של 8,800,000,000?


איפה הבור בתקציב?


איפה המדינה מפסידה מזה שהיא לא מגרזנת את אזרחיה?


אבל עזבו. אמרתי בתחילת הדברים. אני לא מי יודע מה במתמטיקה. אני בטח טועה. וחוץ מזה, טוב שהעלו את מחיר הדלק - מדלק נשרפים דברים, ולכבאים גם ככה אין כסף לקנות ציוד כיבוי.


מזל שביבי בשלטון. על הכל הוא חשב. מלך.



יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

תקוות גדולות, שמחות קטנות

אני לא מכיר א' באמת. כאילו, אני מכיר את שמה כי היא זמרת והכל - אבל מעולם לא נפגשנו.


לאחרונה היא הפכה לעוקבת שלי בטוויטר, והיום אחה"צ היא כתבה לי: "נראה לי שלעקוב אחרי הציוצים שלך יהפוך אותי לבן אדם הרבה פחות אופטימי".


זה היה אחרי שכתבתי על העובדה שמכבי האש לא קיבלו תוספת של אגורה מעבר לתקציב של השנה שעברה למרות השרפה בכרמל.


חברות וחברים, היום עבר תקציב המדינה. מזל טוב. יש תקציב לשנתיים הקרובות - לא לשנה אחת כמו אצל הגויים הנבערים. לשנתיים. אנחנו מלמדים את העולם איך לעשות את זה נכון.


בואו נתחיל ממה אין בתקציב. אין שם שום הקצבה לדיור למשפחות צעירות. גם בשנתיים הקרובות מדינת ישראל לא חושבת שאשתי, הבנות שלנו ואני צריכים לעבור לדירה משלנו. מדינת ישראל חושבת שיותר נכון שאיריס - שהיא בעלת בית שאני מאחל לכל שוכר! - תמשיך לקבל מאיתנו אלפי שקלים בכל חודש, במקום שנשלם את אותם אלפי שקלים למשכנתא ובסוף הדרך יהיה לנו מקום שנוכל להגיד שהוא באמת שלנו.


אין בתקציב הזה שום תוספת לכבאים, כאמור, אפילו שביבי הבטיח שתוך 9 ימים תעבור החלטת ממשלה לתקצב את הכבאות - ובלבד שהכבאים יסכימו לרפורמה שתיקח מהם את זכות השביתה. אגב, זה בדיוק הטקסט שאמר יובל שטייניץ בישיבה שמצוטטת בדו"ח המבקר על שירותי הכבאות. מאז עברו שנה וחצי, ו - 44 אנשים מתו.


אין בתקציב תוספת שמשקפת שינוי אמיתי לחינוך, לתרבות, לספורט, לבריאות.


אין בו כלום.


והכי מבאס - זה תקציב לשנתיים. זה אומר שככה זה יישאר עד 2013.


חוץ מזה, היום נרצחה אישה. ועוד אחת הצליחה לברוח מגורל דומה ברגע האחרון כי עשתה את עצמה כאילו היא מתה כשבעלה ניסה לחנוק אותה. 


אבי כהן הובא היום למנוחות. האיש היקר הזה, שתמיד היה מ"שלהם", היה אחד מהשחקנים האלה שגם אדומים כיבדו. הוא היה מאלה שהתבאסת לא רק מזה שהוא "אצלם", אלא גם - ובעיקר - מזה שהוא לא אצלנו. אבי כהן החזיק כרטיס אדי, אבל כל מיני אנשים שכנעו את המשפחה שלו לא לתרום את איבריו ושוב התחיל הדיון הזה של דתיים-חילונים.


הבוקר גם כולם התעסקו עם מכתב שכתבו כמה דתיות שמזהיר את בנות ישראל מלקיים יחסים עם גוי, חלילה, בדגש על ערבים. הצדיקות שחתמו על המכתב גם מזהירות מלהעסיק את הערבושים, או לגור סמוך אליהם.


מחר בבוקר יינתן פסק דינו של נשיא מדינת ישראל לשעבר שמואשם באונס, ומעשים מגונים, והטרדת עד.


וכל זה רק ביום אחד, ולא אמרתי מילה על הרכבת שעלתה אתמול באש. עוד יום בפרדייז. 


אז לא, א' יקרה, אין לי בשורות מי יודע מה. אין לי יותר מדי דברים אופטימיים להגיד ברמה הלאומית. תכל'ס, הכל די דרעק.


אבל את יודעת מה? פאק איט. הרי אנחנו לא חיים את החיים שלנו ברמה הלאומית. הרי בסוף, אנחנו מצקצקים בלשון ומרגישים חרא - אבל השמש זורחת במזרח כל בוקר, ומזג האוויר הוא דווקא סבבה, ובאגמון החולה יש המון ציפורים, והפועל מנצחת למרות ההנהלה הדפוקה שלה, והבנות שלי גדלות ומקסימות ואני אוהב את אשתי שהתחתנה איתי לפני 5 שנים ושבוע והיא החברה הכי טובה שלי בעולם - וזה המון.


אז טוב לי או רע?


להיות אופטימי או לא?


אני לא יודע, א'. אין לי מושג. יש לי תקוות גדולות שמכזיבות שוב ושוב ומושכות אותי למטה, למצולות, ושמחות קטנות שמעלות אותי בחזרה, לנשום שוב אוויר.


אז נשארים עם אסקפיזם, שזה באמת אחלה. מתמקדים במיקרו. מתקפדים לתוך עצמנו ומסתכלים רק מה קורה ב"קרוב", כי ה"רחוק" מדכא מדי. וזה נורמלי, וטבעי.


לפעמים אני נורא מקווה לקום בבוקר ולא לרצות לדעת מה קורה. לא להתעניין. לא לחשוב.


לפעמים אני נורא מחפש משהו טוב בתוך כל הבאסה שמסביב.


אישה אחת, פליטה מאפריקה, ניצלה היום ממוות בידי בעלה. כבר סיפרתי לך. לכי תדעי מה יהיה איתה הלאה. אולי היום זה היום הראשון של שאר חייה, כמו הטישירט המפגר הזה מהאייטיז שהיו מוכרים פעם. את יודעת מה? בואי נאחז בזה היום, ונקווה שמחר יהיו שמחות קטנות אמתיות, לא נקודות אור בטרגדיה, שיציפו אותנו למעלה.


לא קל פה, בפלשתינה. לא קל פה בכלל. אבל נשארים אופטימיים. מקווים שבכל זאת משהו ישתנה. מקווים שבכל זאת משהו יקרה.


אבל על מי אני עובד? הרי אני לא הטיפוס שיתעסק רק בשלו. הרי אני לא יכול לקום בבוקר ולא לדעת מה קורה. זה לא אני. ממש לא.


מחר בבוקר שוב ננסה לשנות את העולם.


תקוות גדולות, שמחות קטנות. בסוף הרי נצליח.

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

גם אני עני. על צמיחה, מסים ושאר דברים נורא משעממים

אומרים שגם השנה נצליח.


שכמו בשנה שעברה, וכמו בזו שלפניה, מדינת ישראל תסיים את השנה עם עודף תקציבי של כמה מיליארדי שקלים. 


המדינה שלנו הפצפונת, ארץ אוכלת יושביה, ארץ קטנה עם שפם, תסיים שנה שלישית ברציפות עם צמיחה חיובית ועם יותר הכנסות ממה שתוכננו (אנשים מרוויחים יותר, ולכן משלמים יותר מס - כך מסבירים באוצר) ואת כל זה הממשלה של עמישראל עושה כשבשאר העולם כלכלות שנחשבות הרבה יותר רציניות משלנו (ארה"ב, גרמניה, צרפת, שלא לומר יוון ואיסלנד שפשטו רגל!) נמצאות בקשיים ומגדילות את הגירעון שלהן.


שוב ניצחנו את הסיכויים ואת כל העולם. עם ישראל חי!


כולנו נסתכל על העיתונים שמבשרים על הצמיחה החיובית. נתבשם מהמסגרת של החמישים מילה בפינה שתזכיר לנו שסטנלי פישר זכה בתואר נגיד השנה בעולם או ביקום או בלא יודע מה. ביבי ושטייניץ יכנסו מסיבת עיתונאים ובה יבשרו על הצלחת המדיניות הכלכלית ולראיה - דירוג האשראי של ישראל הוא מצוין (למרות שתכל'ס, מי צריך את ההלוואות של הגויים שכנשארים עם פלוס של 6 מיליארד בקופה. פלוס! משרד האוצר שולטטטטטתתתתת).


יש מצב שהם גם יודיעו שבעקבות הפלוס בקופה, הם החליטו על הפחתה נוספת במס ההכנסה כמו שעשו בשנתיים האחרונות. שהפחתת מסים תואמת את מדיניות הממשלה, ותאפשר הכנסה פנויה לאזרחי ישראל - וזה כידוע, מנוע צמיחה. ישאלו אותם את השאלה ששואלים תמיד: "האם צפוי מס על הבורסה לאור הגאות ברחוב אחד העם?", ושטייניץ יגיד ש"כרגע" זה לא על הפרק, עם דגש על המילה כרגע. אבל הוא יגיד את זה בחצי חיוך. אף אחד לא אוהב לראות מסכים אדומים. כולם אוהדים של מכבי חיפה - רוצים ירוק על המסכים, והרבה.


רובנו נביט בהשתוממות ונגיד לעצמנו "ואללה. שיחקו אותה הממשלה. הנה, הבורסה עולה, יש עודף תקציבי, ומפחיתים מסים. הם בטח עושים דברים נכונים". וחוץ מזה, נודה בינינו לבין עצמנו - אנחנו לא באמת מבינים את מה שהם אומרים, וכל בעלי הטורים החשובים, אלה שכותבים 200 מילה בעמוד 2 בידיעות אחרונות כשיש ידיעה כלכלית, מספרים לנו שהמשמעות היא שישראל היא אימפריה כלכלית. ידברו איתנו על טבע, ועל הייטק, ועל איך אנחנו קטנים, וג'ינג'ים, ונותנים לכל הגויים בראש עם הגניוס היהודי. הם גם יכתבו משהו על זה שהשקל חזק וזה מראה על חוסן, ושזה איכשהו דופק את היצואנים - אבל אנחנו לא שייכים לקבוצת היצואנים, והיא מעניינת אותנו כמו קבוצת היצאניות.


אוקי. עכשיו בואו נדבר עברית.


כזאת שאני ואתם מבינים. כזאת שבאה ישר מהכיס.


השבוע התפרסמו נתוני העוני. באופן רשמי, המשפחה שלי מאוד רחוקה מהם. למעשה, אני לא חושב שמי מהחברים שלי קרוב למספרים האלה המדברים על הכנסה של 2000 ש"ח לנפש במשפחה. דמיינו לעצמכם משפחה בת 4 נפשות שחיה על 8000 שקל. אי אפשר לעשות את זה. לא רק בירושלים או בתל אביב - גם במצפה רמון אי אפשר להאכיל ארבעה פיות, ולחנך אותם, ולתת להם בגדים ובריאות ב - 8000 ש"ח בחודש.


אבל זו פיקציה. קו העוני הזה הוא לא פחות מרמאות סטטיסטית.


קו העוני האמיתי הוא קו ההוצאה, לא קו ההכנסה.


קו עוני אמיתי הוא התשובה לשאלה האם אדם יכול להרשות לעצמו להתקיים בצורה שמאפשרת חיים במאה ה- 21 או לא.


אני לא מדבר על טיסה לחו"ל, מסעדה, מנוי לכדורגל או כבלים. אני מדבר על מוצרי צריכה בסיסיים שאדם צריך לספק למשפחתו כדי לוודא שילדיו לא יפגרו מאחורי בני גילם ויזכו לנקודת פתיחה סבירה לחיים. אני מדבר על קורת גג, על בגדים, על רופא, על חינוך (כן, כולל חוגים - אם ילדי ישראל יהיו תלויים רק במה שהמדינה מספקת בבתי הספר, תוך עשרים שנה נגלה שחלק גדול מהאוכלוסיה לא יודע את לוח הכפל), ועל מוצרים שהם בגדר חובה למרות שהם לא לחם וחלב - אינטרנט, למשל.


אל תרימו גבות בתמיהה - גם פער טכנולוגי הוא סוג מסוכן מאוד של עוני. פער טכנולוגי מבטיח שהדור הבא יהיה עני. ילד שלא יידע להפעיל מחשב בעוד 20 שנה, כשיהיה בוגר, יהיה כמעט נטול סיכויים לבצע מוביליות חברתית ולהתקדם לאנשהו.


אם מחשבים זאת כך, גם אני כמעט עני. כשזוגתי שתחיה ואני מחשבים את ההוצאות וההכנסות שלנו מדי חודש, אנחנו נשארים עם פער של משהו כמו 1000 עד 1500 ש"ח. אם חלילה תיפול עלינו הוצאה ממושכת ובלתי צפויה שתימשך מספר חודשים ותעלה על אותו הסכום, יש לנו בעיה. אנחנו נמצא את עצמנו במדרון חלקלק שבסיומו מגיע טלפון מהבנק במקרה הטוב, או מההוצאה לפועל במקרה הרע.


בניגוד לעניים ה"רשמיים", אנשים כמוני אני דווקא מכיר, ואפילו בכלל לא מעט. אנחנו האנשים שהצמיחה לא ממש מגיעה אליהם. אלו שהכי מפרגנים לכל החברות שעושות מיליארדים, אבל מה לעשות שאנחנו שכירים. אנחנו אלה שהפחתת מס הכנסה של הממשלה משפיעה עליהם בכמה גרושים בחודש - לא ממש סכום שמאפשר לעשות משהו. כשמורידים לשרי אריסון את מס ההכנסה מ - 45% ל- 40%, מתפנים לה כמה מאות אלפי שקלים אם לא יותר מכך. אצלי, אחרי כל ההפחתות, זה איזה 200-300 ש"ח. תודה לכם שטייניץ וביבי - זה כמעט כל החיתולים וכל המטרנה בחודש.


באמת, שיחקתם אותה.


נו, תגידו לי. מה אתה רוצה? הנה, התפנו לך כמה גרושים. לך תקנה משהו בחנות. החנות תזמין מהמפעל. המפעל יצטרך עוד עובדים - והנה! הנענו את הכלכלה! ככה יוצרים צמיחה!


אני לא יודע מה כולם עושים, אבל כשבמשפחת הר-זהב מתפנים כמה גרושים, אנחנו שואפים (לא תמיד מצליחים) לחסוך אותם. אתם יודעים - עוד לא קנינו בית, ורוצים להחליף אוטו, וגם רוצים שיהיו כמה גרושים לבנות כשהן יגדלו. לא רק שאני לא מתכוון "לפוצץ" את המאתיים שקל האלה בחנויות, אני מעדיף לשמור אותם אצלי ליום סגריר. אני מאמין שגם מישהו שהוא מיליונר, והפחתות המס האלה פינו לו המון כסף, לא הולך פתאום למכולת השכונתית בארסוף ומבקש לקנות את כל התכולה שלה, כי פתאום יש לו מזומנים.


רבאק, הוא היה מיליונר עוד קודם, אחרי הכל - הדעת נותנת שאצלו, כמו אצלי, כבר יש סוג של באלאנס שבו הוא יודע כמה הוא צריך להוציא כדי לחיות ברמה שהוא מבקש לעצמו. הממשלה פינתה לו עוד הכנסה? סבבה. הוא ישים אותה בבנק, או בבורסה, או בנדל"ן מניב - הוא לא ילך וייצור את אותם מעגלי הוצאה (אזרח-לחנות-למפעל-לעובדים) עליהם שטייניץ וביבי מפנטזים.


בכלל, כל הרעיון הזה של צמיחה מלמעלה למטה הוא מופרך בעיניי. הרעיון שאם מישהו אמיד יוציא כסף, אז בסוף הדרך העניים ימצאו עבודה ויבצעו מוביליות חברתית למעמד הביניים הוא טיפשי, והרגע הסברתי למה. אפשר להמשיל את זה בקלות, ודרך המילה צמיחה - מישהו ראה פעם עץ שצומח מהצמרת למטה, ומגדל את הגזע רק בסוף? נכון שלא? אז ככה זה גם בכלכלה.


אם המדינה מסיימת שנה עם מיליארדי שקלים כעודף, היא לא צריכה להסיק מכך שהיא גבתה יותר מדי מס, ולהפחית אותו. היא צריכה להסיק מזה שהיא לא בסדר.


מדינה היא כמו מוסד ללא כוונות רווח. היא לא אמורה להפסיד חלילה. אף אחד לא רוצה מדינה גרעונית שלא יכולה לעמוד במחויבויות שלה. ממש לא.


מדינה פשוט צריכה לא להרוויח. לסיים את השנה על האפס (אחרי שבתקציב היא שומרת רזרבה ליום סגריר. נגיד, הוצאות מלחמה וכאלה. זה קורה פה לפעמים), ואם נותר לה כסף - לחלק אותו בצורה חכמה לשכבות החלשות. לתת שיעורי תגבור בפריפריה. לבנות כבישים ורכבות שיקרבו אותה למרכז. לתת תמריצים למפעלים לעבור לשם. להתערב במשק.


בשנה שעברה, המדינה סיימה עם פלוס של שבעה מיליארד ש"ח. אתם יודעים כמה משכנתאות מסובסדות לזוגות צעירים נכנסות בסכום הזה??? 


שוו בנפשכם שהמדינה הייתה מייעדת את הכסף למטרה הזאת. אם אני הקטן הייתי מקבל משכנתא מסובסדת, הייתי רוכש דירה בהחזר חודשי נמוך יותר משכר הדירה שאני משלם היום (וממנו, אגב, מדינת ישראל לא רואה אגורה בתור מס), מעשיר את הקבלן שמעסיק פועלים, ועם ההכנסה הפנויה אני - בניגוד למיליונר שכבר יש לו הכל - הייתי אשכרה הולך לחנות וקונה מוצרים, ולכן בעל החנות היה קונה יותר מהמפעל, שהיה מעסיק יותר עובדים.


צמיחה, כמו שאמרתי, היא מהשורשים למעלה. לא הפוך. דווקא אלה שלמטה, ממש כמו שורשים של עץ, הם אלו שמספקים את כל החומרים הדרושים לגדילה - המים, הקשר החזק לאדמה. הבסיס. בלי בסיס חזק באזור הכי נמוך, שום עץ לא יגדל - ולא קשור כמה עלים שעושים פותוסינתזה יש למעלה. משב רוח הכי קטן - והעץ עם הצמרת המפוארת והגזע הקטן יקרוס. אדרבה - דווקא בגלל הצמרת המפוארת, הוא יקרוס הרבה יותר מהר. עניין של פיזיקה פשוטה.


אז מה אני מציע? איך נעזור למעמד הבינוני להתחזק, ונישא את המעמד הנמוך יותר קדימה?


חוץ מההשקעה בפריפריה וכל הסיסמאות שנשמעות כמו קמפיין חבוט של פוליטיקאי שמדקלם את דף העמדה, אפשר להפחית מיסים רגרסיביים - מע"מ, למשל, על מוצרי יסוד כמו מזון ומוצרי צריכה בסיסיים. אפשר להוזיל את הדלק ובכך לאפשר לאנשים להתנייד בלי שזה יכאב בכיס - ואז קל יותר לעבוד רחוק מהבית. אפשר להפחית את המסים על הדיור, כאמור, ולתת לאנשים אפשרות להפחית לאט לאט את סעיף הדיור בהוצאות, שהוא כידוע סעיף ההוצאה הכי גבוה. אפשר לעשות המון דברים - אבל לא יעשו אותם.


במקום זה יורידו את מס ההכנסה, כי זה נשמע טוב. אז מה אם אלו שהכי צריכים את הכסף, בד"כ בכלל לא מגיעים לסף המס או שמראש הם משלמים מעט יחסית, כך שההפחתה אינה משמעותית עבורם? זה לא יותר מניואנס. את זה יודעים רק יודעי ח"ן. זה לא מופיע בכותרת של העיתון.


אחרי הכל, אם יורידו את המסים שבאמת ראוי להוריד - איך אפשר יהיה להתהדר בעודף תקציבי? ובלי להתהדר בעודף התקציבי - מה נגיד במסיבת העתונאים בחודש דצמבר?


בעוד חודש וחצי, כשתראו את כל ראשי הכלכלה יושבים במשרד האוצר, כשדגל ישראל מאחוריהם וכל רגע שומעים את רעש מצלמות הסטילס שמנסות לתפוס את הפריים הנכון עם כל אבירי הצמיחה בצילום אחד, תהיה לכם הזדמנות לשאול את עצמכם את ה-שאלה, בה"א הידיעה - פייר, האם הרגשנו את הצמיחה הזאת? האם זה עוזר לנו? האם אנחנו מרגישים שהמשפחה שלנו התקדמה השנה, מבחינה כלכלית?


אבל בעצם, רובנו לא נעשה את זה. הרי למי אכפת מהכלכלה. זה סתם מסובך.


וחוץ מזה, יש את אירן, והפלשתינים, ואומרים שהשנה יהיה מאבק אמיתי על האליפות בכדורגל, בין שלוש קבוצות לפחות. וגם יש האח הגדול שמתחיל.


זה הרי הרבה הרבה יותר מעניין.


יאללה נו, עוד שנה בלי לקנות דירה ועם אוברדראפט. אבל אומרים שביבי תותח בכלכלה. תראו! אפילו כתוב בעיתון שיש צמיחה.