‏הצגת רשומות עם תוויות ביבי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביבי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 במאי 2013

נשבר הזין

קוראיו העקביים של הבלוג הזה יודעים שאני לא נוטה להשתמש בביטויים כאלה בפוסטים, אבל באמת נשבר הזין.

הבוקר קראתי בעיתון ששר הכלכלה רוצה לשלוח את הצבא לכבוש את הנמלים ולשבור שם את העבודה המאורגנת כי בגלל עובדי הנמלים המחירים בסופר עולים כל הזמן, ולא בגלל שהממשלה החליטה להקפיץ את המע"מ ולא לפקח על מחירי מוצרי היסוד. לפני שלושה שבועות שמעתי את שר האוצר מפנה אצבע מאשימה לעבר החרדים, כי בגלל הדוסים הדירות בארץ יקרות, ולא בגלל שלא בנו דירה אחת בדיור הציבורי בעשור האחרון. לפני שבוע שר הרווחה קרא לעניים לצאת לעבוד, כי הם הרי עניים בגלל שהם עצלנים וחרא של אנשים, ולא בגלל שאין עבודה. והמתנחלים שמוצצים את דם המדינה אשמים, והשמאלנים שנמצאים בשלטון באופן רצוף עוד מלפני שקמה המדינה אשמים, והפיסחים והעיוורים והחיגרים ושואבי המים וחוטבי העצים.

ונשבר הזין.

בנימין נתניהו הוא גאון. הוא פשוט גאון, וכל מי שטוען אחרת הוא או עיוור או נורא לא חכם.

האיש הצליח, בפעם המיליון בערך, לשסות את שבטי ישראל אלה באלה - כולם על כולם. כולם מאשימים את כל מי שלא שייך למגזר "שלו". שמאלנים שמתעבים את בנט פתאום הופכים לעדר מעודדות כששר הכלכלה תוקף את הוועדים "המושחטים" (הטעות הלשונית מכוונת), וימנים מהתנחלויות שבזים לעמדותיו המדיניות של לפיד מריעים לשר האוצר כשהוא תוקף את החרדים על ה"שוויון בנטל".

כולם על כולם.

כולם משתתפים במשחק גדול של מחפשים את הכסף אצל המגזרים האחרים. כולם כועסים על "ההם": מין המון אמורפי עצום ורב של זומבים שמוצצים את דמה של המדינה ו"גונבים אותה" מהאנשים שהם "אנחנו".

איש ידו בכיס אחיו.

ונשבר הזין לגמרי.

חברות וחברים - אין פשוט מזה. יש ממשלה לישראל. יש אנשים שבחרנו כדי שינהלו את המדינה, ומהם אנחנו צריכים לדרוש את התשובות. אין שום טעם בהחלטה שאתם תומכים או מתנגדים לפלישה מזוינת מהאוויר לנמל אשדוד או תקיפה משולבת של שכונת מאה שערים בירושלים, כי זו לא החלטה שלכם.

זו החלטה של הרשות המבצעת. 

זו החלטה של הממשלה.

רצה הגורל ורצו הבוחרים, ובנימין "יש לנו כלכלה מצוינת שכל העולם מתקנא בה" נתניהו התמנה שוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל. הוא לא יכול להאשים את הממשלה הקודמת או את הבור שירש מקודמו בתפקיד. זאת אומרת, הוא יכול - אבל גם איפור בעשרות אלפי שקלים לא יסתיר את העובדה שהוא עמד גם בראש הממשלה הקודמת. הוא לא יכול לומר שלא ידע על הגירעון התקציבי, והוא גם לא יכול להגיד שהגירעון הזה לא נוצר בימיו שלו בתפקיד החשוב ביותר בממשל הישראלי.

אבל הוא גאון, כבר אמרתי קודם. הוא יודע שבישראל חיים 8 מיליון אידיוטים (מיליון מתוכם ערבים, וזה באמת מפתיע שאף אחד מהם עדיין לא האשים אותם במשבר הכלכלי - אבל היי, עוד לא נגמרו דיוני התקציב אז לך תדע מה יהיה הלאה). נתניהו יודע שכל מה שהוא צריך זה רק להספין ולסמן אשמים וזה בכלל לא משנה אם אלה עובדים מאורגנים, חרדים, מתנחלים או אפילו את גיבורי המחאה של 2011 - כולם בסדר ובלבד שזה עושה כותרת ומרחיק ממנו את האשמה. מרחיק ממנו עדות.

ונשבר הזין.

אתם רוצים לדעת איפה הכסף? אתם רוצים שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות? אתם רוצים שהאדם העובד יפסיק להיות האדם האובד ולשרת את בעלי ההון? תעשו כמו הטייקונים - לכו לראש הממשלה ולשרים. צאו להפגין. צאו לרחובות. הרי בכל העולם יודעים שנתניהו פריך. שהאיש לחיץ יותר מבקבוק קטשופ. צאו ללחוץ אותו.

צאו לדרוש את מה שדרשנו לפני שנתיים - שינוי אמיתי. צאו להסביר לו שנמאס לנו שמשסים אותנו אלה באלה, ושאנחנו מצפים מהממשלה לדאוג לכולנו לא לפי חלוקה שבטית. שאנחנו רוצים שגם לילד החרדי תהיה רווחה. שגם לילדה הערביה יהיה חינוך ראוי. שגם העובד הצעיר יהיה עובד מאורגן ובעל זכויות. שגם העצמאית שפתחה עסק תזכה לרשת ביטחון סוציאלית כי היא מנוע הצמיחה האמיתי של המשק: שכל אלה הם מדינת ישראל האמיתית, ולא אלה שקרובים לצלחת המתפקעת של משפחת המלוכה.

צאו כבר מהבית.

צאו מהבית אבל לא כחבורת לינץ' כנגד השכנים שלכם. צאו מהבית למענם. זה הזמן להשפיע, לפני שהקפיטליסטים הקיצוניים שבחרנו להנהגה מעבירים את הצעת התקציב שלהם. זה הזמן להוציא את הידיים אחד מהכיס של השני ולשלב אותן מול אלה שבאמת שולחים זרועות תמנון לכיסים שלנו.

זה הזמן.

כי נשבר הזין.

יום שני, 5 בנובמבר 2012

יקר מדי

השעה 17:43.

עוד 45 דקות בערך תתחיל המהדורה. כותרות, כתבות, וויס אוברים, בסוף פינת תרבות ותחזית. כבר שנתיים אנחנו עושים את זה כל יום. הרייטינג דווקא סבבה - כמעט כמעט כמו של לונדון קירשנבאום שמשודרת במקביל. 2/3 מהרייטינג של שש עם שמשודרת באותה שעה. לא רע בכלל.

לפני כמה שעות הכנסת אישרה את הטבת הרווחים הכלואים. 27 מיליארד שקל שהמדינה החליטה לוותר עליהם. ככה, בקלות. בהצבעה חפיפניקית כזאת של אס"ק. של סוף כנסת.

כבר חצי שנה שאני במשא ומתן מול האוצר על תקצוב החדשות המקומיות בכבלים, מקום העבודה שלי. הרי הקמנו ועד כחלק מארגון העיתונאים. אנחנו עובדים מאוגדים עכשיו. נשבענו לעצמנו שיותר לעולם לא ניתן שהנהלות או עסקנים או בעלי הון יכריעו את גורלנו כעובדים בלי להתחשב בנו. בלי לדבר איתנו.

האוצר לא רוצה שנתקיים. אנחנו עולים 25.5 מיליון שקל בשנה. 180 עיתונאים שעובדים בקריית שמונה, חיפה, ירושלים, תל אביב ובאר שבע. 70% מהעובדים גרים באזורים שמדינת ישראל מגדירה כפריפריה. למעשה אנחנו כלי התקשורת שמעסיק הכי הרבה עובדים באזורים האלה, מקומות שבהם לא רק שאין עבודה בעיתונות - אין בהם עבודה בכלל. הרי איפה יעבדו עשרות העובדים בדסק קריית שמונה? בפניציה? בפרי גליל?

אבל האוצר לא רוצה אותנו. אומר שאנחנו יקרים מדי.

בפגישת המשא ומתן הראשונה, לפני כמה חודשים, נציגת אגף התקציבים במשרד האוצר אמרה לי ש"זה לא מעניין אותי מה יהיה עם העובדים אם יסגרו את החדשות המקומיות. התפקיד שלי הוא לא לדאוג להם". אחר כך היא תקעה הצעת חוק שאמורה הייתה לממן אותנו. יובל שטייניץ, שר האוצר בממשלת הליכוד, הגיש ערר על החלטת הקואליציה לתמוך בהצעת החוק. הרי הפקידה שלו רק ממלאת את ההחלטות שלו - והוא רוצה שנפסיק תתלהתקיים.

אנחנו יקרים לו מדי.

25.5 מיליון שקל. 180 עובדים. יקר לו.

אז לפני חודשיים עופר עיני, יו"ר ההסתדרות נכנס לתמונה. הוא גם התחיל מו"מ עם האוצר. הוא אפילו השיג מהאוצר הבטחה להעביר לנו את הכסף. 18.5 מיליון כבר יש בקופה, אמרו באוצר. את זה נסכים לממן. את ה-7 הנותרים? להם נחפש מקור תקציבי אחר.

ואז הם שוב אמרו שאנחנו יקרים להם מדי.

אז מה אם 7 מיליון שקל זה 30-40 עובדים בפריפריה. אז מה אם אלו עיתונאים שמסקרים אזורים שאף אחד לא מסקר. אז מה אם פקיד ממוצע בדרג בינוני יכול לאשר את הסכום הזה. אז מה? יקר להם מדי.

כנראה שהשבוע ניאלץ להכריז על סכסוך עבודה אצלנו, כי בהנהלה אומרים שלא תהיה ברירה אלא לפטר עשרות מאיתנו אם יעבור התקציב הנמוך (תקציב שגם להעברה שלו מתנגדים עדיין באוצר - הרי יקר להם מדי), ואנחנו הבטחנו לעצמנו שלא ניתן שיפטרו אף אחד. כי 7 מיליון שקל זה באמת כסף קטן אפילו שמספרים לנו שאנחנו יקרים להם מדי.

והעובדים אצלנו מסתובבים עם עצבים מרוטים ושואלים את עצמם מי יוכל עדיין לפרנס את המשפחה שלו ב-31/12/12, כשנגמר התקציב של 2012, ומי יפגוש את החברים מהדסק בלשכת האבטלה.

ואנשים מתקשרים אליי כל יום מכל הארץ כדי לשאול אותי אם לדעתי תישאר להם עבודה או לא, ומה להסביר לאשה או לבעל, והאם להתחיל לחפש עבודה.

כי האוצר אומר ש-7 מיליון שקל זה יקר להם מדי.

כי שטייניץ וביבי וממשלת הליכוד אומרים ש-7 מיליון שקל זה יקר להם מדי.

כי ממשלת הליכוד מוותרת לארבע או חמש חברות שמרוויחות מאות מיליארדים בשנה על 27 מיליארד ש"ח במס, וזה? זה דווקא לא יקר לה מדי. שוב, במלים: עשרים ושבעה מיליארד. לא שבעה מיליון (שזה יקר מדי, כידוע). עשרים ושבעה מיליארד.

תסתכלו לנו בעיניים, ליכודניקים. תסתכלו לנו בעיניים ותגידו לנו את האמת. תגידו שלא אכפת לכם מאזרחים עובדים. תגידו שאנחנו על הז** שלכם. שמבחינתכם אנחנו יכולים להיחנק. תגידו שלא אכפת לכם מתושבי הפריפריה או מהגורם היחיד שמדווח עליהם.

תגידו שלא אכפת. שזה לא מעניין.

אבל שלא תעזו להגיד לי עוד פעם, ליכודניקים, שאני יקר לכם מדי. שאתם מפטרים עשרות עובדים אצלנו כי יקר לכם.

תתביישו.

השעה כבר 18:00. עוד חצי שעה מהדורה. כמו שזה נראה כרגע, עם האטימות המוחלטת של ממשלת הליכוד - לא נשארו לנו עוד הרבה כאלה לשדר אבל את כל אלה שנותרו נשדר הכי טוב שאפשר.

כי זה יקר מדי. יקר מדי ללבנו.


יום ראשון, 15 ביולי 2012

אפר ואבק

דווקא היה כיף להפגין הערב בירושלים.

אומרים שהיינו 3000 מפגינים. התחלנו בגן הסוס, איפה שהיה המאהל הירושלמי בשנה שעברה, משם לכיכר פריז להגיד ערב טוב לביבי ולהזכיר לו שיש איזה עניין מינורי עם הכלכלה (אבל השוטרים לא נתנו להתקרב לבית שלו, כדי שלא נפריע לו), ומשם לכנסת. לא היו עימותים כלשהם עם השוטרים שהיו אדיבים להפליא, הנהגים בכביש צפצפו בהזדהות גם כשנאלצו לחכות שנחיל האדם יעבור את הצומת, הייתה בריזה נעימה ולא הייתה לחות.

באמת שהיה כיף הערב בירושלים.

בסוף העלייה לכנסת, ליד השלט שאומר שהכניסה מותרת רק לח"כים ולשרים, עמדו אנשי המשמר במדים הלבנים שלהם. רובם עמדו לא חמושים, כולם עמדו מאחורי מחסומים. פחדו שהמפגינים ינסו לפרוץ לתוך שטח חסינות המשכן. פגשתי שם את ד'. הוא קצין בכיר במשמר הכנסת, ואני מכיר אותו היטב כבר עשור - מהימים שעוד היה קצין מתחיל. 

אמרתי לו שלא ידאג. שזו הפגנה סופר שקטה שרובה המכריע (לפחות 80%) זה אנשי תנועות נוער. מפה, ככל הנראה, לא תצא בשורת האלימות. "ואף אחד לא ישרוף את עצמו?" הוא שאל. הבטתי עליו עם מבט של "על מה אתה מדבר, בנאדם?!", והוא מיד שאל אם לא שמעתי. "מה לא שמעתי?", שאלתי אותו. אדם הצית את עצמו בתל אביב, הוא אמר, במחאה על המצב הכלכלי שלו.

לא יודע למה, אבל לא התייחסתי לעומק למה שאמר. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלצלם תמונות של ההפגנה ולהעלות אותן לאינסטגרם. אולי סתם לא עיכלתי.

חמישים מטר משם פגשתי בחבר מחדשות 10. בוא תראה, אמר לי. יש כבר וידאו שמראה את האיש מצית את עצמו. לא לא, אמרתי לו, אני לא רוצה לראות - ועברנו לדבר על מצב המערכת שלו ועל הסיכוי שאולי הם לא ייסגרו אחרי הכל. לא יודע למה לא התייחסתי לעומק לתמונות שרצה להראות לי. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלדבר על ארגון העיתונאים והוועד בחדשות 10, וכמה זה טוב שיש לנו איגוד מקצועי.

בגן הוורדים עצמו, כבר התחלנו לספר בדיחות שחורות. הרי צעדתי עם חברים מטוויטר, ואין ציניקנים גדולים מאנשי טוויטר. כבר צחקנו על הכותרת שבטח ישראל היום יתנו לסיפור הזה. אמרתי שבטח דרור אידר, כותב הנאומים של ביבי ופרשן לענייני כל דבר בעיתון הזה בטח יכתוב שאדם הצית את עצמו בתל אביב במחאה על הזיכוי החלקי של אהוד אולמרט. גם אמרנו שבמצב הנוכחי של שירותי הכבאות, אדם שמצית את עצמו זה הכי לא צדק חברתי כי גם ככה אף אחד לא משלם לכבאים וגם ככה אין להם חומר מעכב בערה. לא יודע למה לא לקחתי את זה ברצינות. כנראה שהיה כיף מדי לדבר עם החברים.

ובאמת שהיה כיף להפגין בירושלים. היה נעים.

וכשהתחלנו לצעוד הביתה, לאט לאט הקבוצה הקטנה שלנו (היינו כעשרה) הלכה והתפרקה. בכל צומת נפרדנו מעוד חבר שפנה לכיוון השכונה שלו. אני נפרדתי מהקבוצה לא רחוק מהבית של משפחת נתניהו, ליד מנזר המצלבה. שמתי מוזיקה באוזניות והתחלתי לעלות במעלה הרחוב לכיוון הבית. התחלתי לשחזר בראש את כל ההפגנה וכל מה שקרה היום. ואז חשבתי על האיש שהצית את עצמו, ועל כמה טיפשי היה לצחוק על זה.

והתחלתי לחשוב עליו. מה עבר עליו, על האיש הזה. כמה אבק יאוש פוזר עליו, עד שניסה להפוך עצמו לאפר. ולא הצלחתי להוציא אותו מהראש.

ברחוב הפלמ"ח, לא רחוק משם, ניגשה אליי אשה בשנות החמישים לחייה.

"הכל בסדר?", היא שאלה.

ופתאום קלטתי שעל הלחיים שלי יש דמעות.

פתאום, בבת אחת, כמו קיר אדיר שהראש שלי נחבט בו והמכה עדיין מהדהדת במצח וממנו לכל חלל פנוי בגוף. פתאום הגיעה התובנה האיומה, זו שניסיתי להדחיק כל השעה וקצת שקדמו לרגע הזה.

אדם הצית את עצמו כי התייאש מהמצב הכלכלי.

בן אנוש, אזרח המדינה שלי, כל כך הרים ידיים מהסיכוי לקיום נורמלי - לא חיי רווחה. קיום נורמלי! - עד שבחר לנסות להרוג את עצמו. 

ואני לא מכיר אותו. אני לא יודע את שמו. אני לא מכיר את הסיפור שלו.

וזה גם לא משנה לי.

הדבר היחיד שמשנה הוא העובדה שבן אדם בישראל איבד כל אמונה בסיכוי שלו להתקיים - ובחר שלא להתקיים.

ולא, אני לא חושב שביבי נתניהו והליכוד שלו אחראים אישית לניסיון ההתאבדות של האיש בתל אביב. אין לי ספק, עם זאת, שביבי נתניהו והליכוד אשמים באדישות. אדישות מוחלטת. אדישות נפשעת.

כבר שנה שלמה ששוועת העם עולה מן הרחוב. חצי מיליון ישראלים - גברים, נשים וטף - יצאו מהבית בערב אחד, והרבה יותר ממיליון יצאו במצטבר בקיץ הקודם וביקשו שינוי. ביקשו לדחות את הקפיטליזם הקיצוני של הליכוד. ביקשו לחזור למדינת הרווחה. למדינה שבה אדם יודע שגם אם יתרסק כלכלית, ואפילו אם ההתרסקות היא בגלל טעויות שעשה, המדינה לא תתן לו להגיע למצב של איבוד עצמו לדעת. המפגינים ביקשו להחזיר את רשת הביטחון הסוציאלית.

הרשת שהייתה מונעת, מן הסתם, מהאיש שהצית את עצמו בתל אביב להגיע לידי יאוש מוחלט. להגיע לידי מצב שהוא לא מאמין בסיכוי לקיום בכבוד ומעדיף שלא להתקיים כלל.

וכן, זו אשמת הליכוד. זו אשמת כל חבר כנסת, כל שר, ואשמת יושב הראש של המפלגה הזאת שמשמש היום כראש הממשלה שלי. זו אשמת כל אלה שבחרו להתעלם מקולות המחאה החברתית, ועסקו בלקרוא בשמות גנאי למפגינים ולקלל אותם כאילו לא היו נבחרי ציבור אלא אחרוני התגרנים בשוק.

זו אשמת הליכוד שכבר 35 שנים נמצא בשלטון למעט 2 הפסקות קצרצרות, ועשה הכל כדי לפרק כל אטום שנותר ממדינת הרווחה אותה ירש ממפא"י והמערך. זו אשמת הליכוד שמוותר לטייקונים על עשרות מיליארדי שקלים של מס, אבל מכריח את הפקידים בביטוח הלאומי לענות נכים כדי שיצליחו להוציא קצבה, כי תקציב הביטוח הלאומי הולך ומקוצץ בכל שנה ואין מאיפה לשלם לכולם אז מנסים לצמצם את מספר הזכאים לקצבאות.

כן כן, זו אשמת הליכוד. זה לא "משבר גלובאלי", זה לא "המצב הביטחוני", זו לא "איראן" וזה אפילו לא "שר החוץ הטורקי". זו אשמת הליכוד והעומד בראשו, האיש שכשהיה שר אוצר המשיל את עובדי המדינה לאיש שמן הרובץ כנטל על כתפי האיש הרזה - ונסביר רק שעובדי המדינה ה"שמנים" הם אלה שמשכורת הבסיס שלהם היא 5600 ש"ח, בשעה שהאיש ה"רזה" הם הטייקונים.

זו אשמת הליכוד, מפלגה שראשיה ינסרו בניינים לא חוקיים בהתנחלות בעלות של מיליונים למרות שאף אחד מהמתנחלים לא ביקש מהם, אבל לא יפסיקו לענות את היתום והאלמנה, את הקשיש ואת הנכה כדי לחסוך כמה גרושים. 

השעה כבר 01:32, אומר לי השעון בפינת המסך. עוד כמה שעות יצאו העיתונים מהדפוס. מחר ישיבת ממשלה. נתניהו בטח יגיד שמדובר בטרגדיה. שר הרווחה במשרה חלקית משה כחלון (שנושא בתפקיד יחד עם תפקיד שר התקשורת בשעה שיש לא פחות מ-5 שרים בלי תיק בממשלת ישראל) בטח ימנה ועדה שתגלה שהביטוח הלאומי לא בסדר, ולא יעזור לפקידה שהיא פעלה לפי הוראות שיצאו מלשכת השר. המדינה תרעש יומיים, אבל ביום שלישי כבר יהיה ספין חדש (אולי יגייסו חרדים? אולי נאיים על איראן? אולי נגלה מרבץ נפט מול קידוח שרה 17 שיבטיח צדק חברתי תוך 84 שנים?), כי אם יחכו עד סוף השבוע עוד חלילה יצאו אנשים להפגין בהמונים במוצ"ש ואז המחאה תחזור.

שאלתי את עצמי הערב אם לביבי נתניהו ולח"כים של הליכוד אכפת שאיש ניסה לשרוף את עצמו. זאת אומרת, בוודאי שאכפת להם בקטע של הסקרים והכל, אבל שאלתי את עצמי האם באמת באמת אכפת להם שאנשים במדינה הזאת נאנקים תחת נטל המסים שהם משיתים עלינו, ותחת התשלומים ההולכים ומתגברים עבור שירותים שהממשלה אמורה הייתה לתת לנו והופרטו.

האמת? אני די בטוח שלא. באמת נראה לי שזה לא מעניין אותם. הרי הם מאמינים במשנה אולטרה-קפיטליסטית של אם לא תצליחו - המדינה לא תנקוף עבורכם אצבע.

בשבת הבאה אני הולך להפגין. לא יודע איפה. איפה שיהיו אנשים. אני לא אלך לדרוש מביבי שיהיה צדק חברתי. אני אלך לדרוש שלא יהיה ביבי - כדי שיהיה צדק חברתי.

היה כיף להפגין היום בירושלים. היה נעים.

אדם ניסה להצית את עצמו למוות 65 קילומטר מערבה מההפגנה שהייתי בה בגלל המצב הכלכלי. זהו. כבר לא נעים יותר. הגיע הזמן שגם העם בישראל יפסיק להיות נעים.

יום שני, 9 ביולי 2012

לא פראיירים

בואו לא נדבר על מספרים כי אסור (ביטחון ישראל, וזה) אבל בואו נגיד את זה ככה - אם התפלגות הקוראים של הבלוג הזה דומה איכשהו להתפלגות האוכלוסיה בישראל, יש סיכוי לא רע שגם אם אתם בין הגילאים 21-40 ועשיתם שירות סדיר מלא, לא עשיתם מילואים השנה. רוב מוחלט מהמעטים שכן עשו מילואים (הרבה פחות מ-20% מקבוצת הגילאים הזאת) עשו שירות חד או דו יומי.

רוצים לדעת מה סך האנשים מקבוצת הגיל 21-40 שעשתה שירות של עשרה ימים ומעלה? תשאלו את אחד הח"כים מוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני מילואים. זה סודי - ובצדק. המספר כל כך זעום, שיש חשש אמיתי שאם יוודע ברבים תהיה פגיעה בכוח ההרתעה של צה"ל שמבוסס, כידוע, בעיקר על גיוס מילואים ביום פקודה.

מבליל המספרים והנתונים הגלויים למחצה ששפכתי בשתי הפסקאות העליונות עולה מסקנה אחת: רוב רובו של הציבור החילוני והדתי לאומי במדינת ישראל לא משרת במילואים. לא "תורם את חלקו". לא "נושא בנטל".

רוב רובו של הציבור החילוני והדתי לאומי במדינת ישראל, לפי ההגדרות של אלה שדורשים לגייס את החרדים, ניתן להגדרה במילה שהפכה לחלק כל כך משמעותי בשיח שלנו: משתמט.

בשלב הזה של הקריאה חלק מהקוראים והקוראות כבר כועסים. "מה פתאום משתמטים?!", הם והן נוחרים לעבר מסך המחשב בבוז, "תרמתי את חלקי! התגייסתי בגיל 18 בזמן שהדוסים הלכו לישיבה! וחוץ מזה - אני לא עושה מילואים כי שוחררתי כחוק! כי הצבא אמר שהוא לא צריך אותי!".

צודקים לגמרי.

הצבא באמת לא זקוק לכם. זאת אומרת, אם היה לו שכל (ואין לו, כי זה צבא) הוא היה מביא את חלקכם להיות תורני חדר אוכל או נהגי רכב מנהלתי או מניילני מפות או כל תפקיד טיפשי אך נחוץ אחר שבגדוד חי"ר או שריון צריך להחזיק בשבילו לוחם מילואים שלא יוצא הביתה כדי לבצע אותו, אבל עדיין - אתם צודקים. אף אחד לא קרא לכם, ובמקרה של נשים שמעתי על אינספור בנות איכותיות ומלאות מוטיבציה לעשות מילואים שפשוט נדחות כי לצה"ל לא בא להתעסק עם הניירת של לשבץ אותן באיזו אוגדה. אחת כזאת שרצתה לעשות מילואים כי הייתה קצינה מורעלת היא אמא של הבנות שלי.

ואז אני שואל אתכם - אם כבר היום כמעט 30% מכל מחזור גיוס מקבל פטור בלי ללכת לקב"ן כי לצבא אין צורך בעוד חיילים שיגיעו בשעה 8 וילכו הביתה בשעה 5 והדבר המשמעותי ביותר שהם עושים כל היום זה לבחור לוקיישן לארוחת הצהריים עם שאר המשרד - למה צריך חרדים בצבא? במה תתרום לנו דיוויזיה חרדית? מה התועלת בעשרות אלפי חיילים שלא יכולים לשרת בקרבי (כשרות, תנאים, צניעות - יו ניים איט. זה ממש לא בשבילם כמו שזה ממש לא בשביל מי שמכריז על עצמו כפציפיסט או סתם מישהו שלא חי טוב עם מסגרת נוקשה)? למה אנחנו צריכים להכניס לצבא עשרות אלפים שעבורם המפקד הוא ממש לא הקובע היחיד והרב קובע יותר?

אז זהו, שאנחנו לא.

אבל בשבת האחרונה יצאו עשרות אלפים (ושוב, סטטיסטית, הרוב המכריע בין אלו מהם בגילאים 21-40 לא עשו דקה מילואים מאז שהשתחררו מהצבא) ודרשו לגייס ת'דוסים האלה. אלה עם הבגדים המוזרים והמנהגים המשונים שחיים מקצבאות. אלה, המנוולים.

עצרתם לרגע לחשוב למה זה צץ פתאום, כל העניין הזה של גיוס החרדים? מאיפה זה בא פתאום? למה עכשיו?

אחזיר אתכם כמה חודשים אחורה בזמן. שאול מופז נבחר לראשות קדימה ומצהיר כי יוביל את המחאה החברתית הקיץ. הוא קורא לה הדבר החשוב ביותר שיש על סדר היום. הוא נשבע שהמפלגה שלו תניף את הנס הסוציאל דמוקרטי.

עוברים כמה שבועות וביבי מכריז על הקדמת הבחירות. מופז רואה את הסקרים שמנבאים לו להיות מובטל קרוב לוודאי אחרי סיום ספירת הקולות. הוא וביבי סוגרים קואליציה של 94 ח"כים - עם 40 (!) שרים וסגני שרים - אבל אבוי! מה עושים עם ההבטחות למופז חברתי? ואיך ביבי נפטר כמה שיותר מהר מניצני הדיבורים על הפגנות צדק חברתי גם בקיץ 2012?

הפתרון הוא הפתרון הישראלי שעובד נהדר מאז 1948: בואו נשסה את האזרחים זה בזה, ובעודם נועצים שיניים איש בבשרו של אחיו, לאף אחד לא יהיה זמן או כוח או עניין להפנות שוב דרישות כלפי הממשלה כפי שהיה בקיץ הקודם. היות והפניית הזרקור כלפי ערביי ישראל נתפשת כמשהו שיסייע לאיווט ליברמן (ואין שום דבר שמפחיד את נתניהו יותר מהתחזקות נוספת של מנכ"ל משרדו לשעבר), והיות והשמאלנים גם ככה נרמסים מדי יום ותחת כל עץ רענן (לפרטים: מירי רגב), והיות והמתנחלים גם ככה מרירים על הממשלה (גבעת האולפנה, מגרון ושאר מאחזים שעומדים לפני פינוי ו/או ניסור) נותרנו עם שבט אחד אחרון שאפשר להאשים בכל - החרדים.

הדוסים.

אלה שהולכים עם ארוך ומגבעת גם בחום יולי אוגוסט.

הרי אף אחד לא אוהב את הדוסים, נכון? לבבות החילונים כבר הוכשרו לשנוא אותם בימי טומי לפיד ז"ל, והימין הדתי אף פעם לא אהב אותם כי החרדים תמיד הסתכלו עליהם מלמעלה, כאילו שהם - אנשי ארץ ישראל השלמה, אלה שנאחזים בכל גבעה סחופת רוחות בשומרון - לא מספיק דתיים. לא מספיק אדוקים. לא מספיק יהודים מאמינים.

וכך סומנה לה מטרה, וגם אם אינני מדייק בפרטים (יובהר מיד: מדובר בהנחות שלי. אמנם כאלה שקיבלו אישוש פה ושם, אך עדיין - מעולם לא ראיתי פרוטוקול של איזו ישיבה לילית שמאשר את ההנחות האלה שחור על גבי לבן)  אין לי ספק שכך החלה את דרכה ועדת פלסנר.

ועדה שנועדה לספק אליבי לשאול מופז על הצטרפותו הדי פאתטית לממשלה בזגזוג המי-יודע-כמה, ובנוסף לאפשר לנתניהו להסיט את אש הביקורת על המצב הכלכלי חברתי במדינה מעצמו תוך שהסאבטקסט הוא להסית כלפי קבוצה שלמה באוכלוסיה.

אין יותר פשוט מזה. הספין המושלם. השמאל מבסוט, הימין מתמוגג - כולם מאושרים. כולם, כולל הרבה יותר מ-80% מהאוכלוסיה שאמורה לחלוק איתי בנטל המילואים (מאז שהשתחררתי בשנת 1998 עשיתי בכל שנה 35 ימים בממוצע) ולא עושה את זה, אבל מלינה על אלה "שלא נושאים בנטל".

אז הנה כמה הערות לסיום:

1. אני לא מרגיש פראייר שאני עושה מילואים. אני מאוד כועס על זה שלא תומכים כראוי במשפחה שלי בזמן שאני שומר על המדינה, ואני מאוד כועס על זה שהפיצויים ("מענקים") שנותנים לנו עבור השירות לא מתחילים לכסות את ההוצאה המשפחתית שנגרמת כשצבא ההגנה לישראל קורא לי. גיוס חרדים לא יסייע לי בזה. ממשלת ישראל אחראית לכך.
2. אני מרגיש מאוד פראייר בגלל שאני לא יכול להרשות לעצמי לשלם מקדמה כדי לקנות דירה ממוצעת של שלושה חדרים במדינה שלי. גיוס חרדים לא יסייע לי בזה. ממשלת ישראל אחראית לכך.

ואתם, חברות וחברים - אל תיפלו לספין הזה שבו משסים אותנו קבוצה נגד קבוצה: שמאל וימין, חרדים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, פריפריה ומרכז או כל חלוקה אחרת שמתבססת על סממן קבוצתי/שבטי כלשהו.

יש לנו ממשלה. היא אחראית לכל. זה בדיוק התפקיד שלה, ולשם כך היא נבחרה. אין אף קבוצה באוכלוסיית ישראל שאשמה בכך ש"המצב" (הביטוי הגנרי לכל דבר רע במדינה) הוא "כמו שהוא".

גיוס חרדים זה ספין מטופש. לא יותר מזה.

עם חכם דורש צדק חברתי. עם חכם רואה דרך התעלולים של פוליטיקאים שלא נותנים לו מספיק קרדיט שיבחין בטריק שנעשה לו.

אל תתנו לביבי ומופז לעשות אתכם מטומטמים. אל תסכימו להיות פראיירים.

אל תהיו הפראיירים של ממשלת ישראל.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

וולקאם טו איזראל

אני לא בטוח כמה ישראלים שמים לב למה שקורה מדי יום בנתב"ג.

בכל יום מגיעים לשער הכניסה הראשי של ישראל אלפי נוסעים זרים, מגיעים לדוכני בקרת הדרכונים ומצהירים על מטרת ביקורם: זה בא לעלייה לרגל, זו הגיעה במסגרת קבוצה מאורגנת, ההיא באה לעסקים וההוא בא לבקר משפחה. ממש כמו בכל מדינה נורמלית.

וכמו בכל מדינה נורמלית, לא מעט אנשים שמדינת ישראל לא רוצה להכניס לתחומה מגיעים לדוכני בקרת הדרכונים. חלקם נחשדים כמהגרי עבודה לא חוקיים, חלקם נחשדים במעורבות בפלילים ומיעוט קטן מאוד מהם אף נחשד בקשרים כאלה ואחרים עם ארגוני טרור. וכמו בכל מדינה נורמלית, אחוז מסוים מבין אלו המגיעים לשדה התעופה ימצאו עצמם כמסורבי כניסה - אנשים שהמדינה החליטה, מטעמיה, שלא לאפשר להם להיכנס לשטחה. כל האמנות הבין לאומיות מאפשרות למדינות למנוע את כניסתם של אנשים שאינם אזרחיהן לשטחן. אין בכך כל רע מלבד אי הנעימות שנגרמת למסורב, הפגיעה הכלכלית שנגרמת לחברת התעופה שהביאה אותו לכאן (היא חייבת להטיסו, על חשבונה, בחזרה לנמל התעופה ממנו הגיע לפי אמנת ורשה - זו גם הסיבה בגללה אי אפשר לעשות צ'ק אין לטיסה לארה"ב, למשל, אם לא תראו שיש לכם ויזת כניסה בתוקף בדרכון שלכם), וגם בגלל הפוטנציאל לאי נעימות מול מדינת המקור של אותו נוסע כי סירבנו את כניסתו - בהנחה שמדובר במדינה ידידותית.

הבוקר, על פי הפרסומים, אמורים להגיע כמה מאות פעילי שמאל מאירופה לישראל. הם צפויים - תחזיקו חזק, כי מדובר בעניין משמעותי מאוד - לנסוע לבית לחם ולהפגין למען הפלסטינים. בנוסף, הם צפויים להשתתף בסמינר על הכיבוש הישראלי, ובאופן כללי הנחת היסוד מדברת על כך שהם לא יסיימו את ביקורם בהנפת דגלי ישראל בכניסה לאוהל יזכור ביד ושם ומיד אחר כך בשירת התקווה.

הם לא בעדנו, מסתבר.

ממשלת ישראל, שכידוע לא מפספסת הזדמנות להראות את עמידתה האיתנה ואת זקיפות קומתה אל מול העולם (שכידוע, כולו נגדנו), החליטה למנוע מכמה המאות האלה להגיע לפה ולהגשים - לא עלינו - את חלומם החבלני לקיים סמינר בבית לחם. מה עשתה הממשלה הנבונה שבחרנו? האם היא תתעלם מכמה מאות תמהונים שנכנסים לארץ בין עשרות אלפי המבקרים שיש בה בימים אלה בגלל חג הפסחא? האם היא תנהג בהם כמו שנוהגים בכל תייר, תתן להם להיכנס ואם יעברו על החוק תעצור אותם?

לא ולא!

הרי זקיפות קומתנו הלאומית עומדת על הפרק! וחשוב מכך: הרי השנה אנחנו כבר מתכוננים לבחירות!

לא.

ממשלת ישראל לא תתן להם לעבור. מה פתאום. היא תודיע שהיא משלחת לא פחות מ-600 (!) שוטרים בלבוש אזרחי לנתב"ג, כדי שהנוחתים במסגרת המטס הזה לא יהפכו אותו לאייטם. הנה טיפ חינם לממשלת ישראל מעורך חדשות זוטר לחלוטין: אם מדינה מסוימת שולחת מאות שוטרים לשדה התעופה שלה כדי למנוע מפלוני לנחות בו - זה אייטם. אחושילינג אייטם. אייטם מהסוג שיגרום לכל תחנה זרה שפועלת בארץ לשלוח צוות, ולרבוץ כל היום בשדה התעופה ולו רק כדי לצלם את אחד היוצמחים האלה כשהוא יוצא דרך הדלת של המסלול הירוק.

ולא רק שהממשלה שלי, בחוכמתה האינסופית, בחרה להפוך כמה מאות אנשים שאיש לא היה שם לב שנחתו בכלל (ולידיעת ממשלת ישראל: בכל רגע נתון יש אלפי אירופים בגדה המערבית שמסייעים לפלסטינים. אח"כ, כשהם רוצים לצאת מישראל בטיסה החוויה שלהם בשדה התעופה היא... איך נאמר? לא פשוטה), ממשלתי הנבונה החליטה להבליט עוד יותר את בואם של חבורת מחבקי העצים הזאת כשהוציאה להם מכתב שנושא את הסמל הרשמי של מדינת ישראל, הממשלה שלי, וכמו בחיבור של ילדה בכתה ב' הממשלה שלי כתבה להם שראוי יותר שילכו לפתור את בעיותיהן של סוריה, איראן, או לבדוק את הפרות זכויות האדם של חמאס בעזה.

כן כן. לא טעיתם. הממשלה שלי, ממשלה ריבונית של מדינה במאה ה-21, סיכמה את טענותיה ב"זה לא פייר שבודקים דווקא אותי כשכל השאר גם לא בסדר".

וזה עם סמל המדינה שלי. זה מסמך רשמי של המדינה שלי. אני, אזרח המדינה, חתום למעשה על המכתב המטופש הזה, ועל ההתנהלות האידיוטית של שרי ממשלה שאכפת להם הרבה יותר להראות ל-7 מיליון צופי חדשות ערוץ 2 שהם "שולטים במצב" ו"לא יתנו להם לנחות" מאשר להראות ל-7 מיליארד צופים בעולם שאנחנו לא מדינה של דגנרטים.

אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שאם מישהו מציק להם וקורא להם בשמות - המדיניות הכי טובה היא פשוט להתעלם מהנודניק, והוא יעלם לבד. ממשלת ישראל, מסתבר, לא למדה את זה.

הרי יכלו לתת לאהבלים האלה לנחות ולאיש לא היה אכפת. ואם אחד מהם היה מניף שלט בנתב"ג היו מתייחסים אליו כתמהוני, ואם מישהו היה מתפרע בשדה התעופה משטרת נתב"ג הייתה עוצרת אותו. הרי יכלו לתת להם לעבור ואפילו לתת להם ורד בכניסה, בבחינת "אין לנו מה להסתיר, ברוכים הבאים". הרי יכלו סתם לסרב את כניסתם כמו שקורה למאות אנשים בנתב"ג מדי שבוע גם כך, ולאף אחד אין בעיה עם זה כי זה לגמרי חוקי.

אבל לא! אנחנו נראה שאנחנו לא פראיירים! אנחנו לא ניתן! אל אל ישראל!

והכי מצחיק זה שאומרים שיתכן ויש בין משתתפי המטס כאלה שחשודים בפעילות חבלנית. נו? אז אחלה. שיבואו. שיבואו, ונעצור אותם ונשפוט אותם בישראל - ממש כמו שקרה לכמה וכמה פעילי טרור שנחתו בארץ ומיד מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח (גגלו סטיבן סמירק - אחד מסיפורי סיכול הטרור המופלאים שמספרים עד היום בחטיבת הביטחון בנתב"ג).

אומרים שחלק מהחברות ביטלו את כרטיסי הטיסה של משתתפי המטס. אל תתלהבו ואל תזקפו זאת לזכות ממשלת ישראל. הסיבה היא כלכלית להפליא - החברה, כאמור, תיאלץ להטיס את מסורב הכניסה חזרה על חשבונה והוא יתפוס מקום שהיה שמור למישהו שרכש כרטיס. הנוסע שרכש יקבל פיצוי כספי, והחברה מן הסתם לא רוצה להפסיד על הכרטיס ההוא. מביטול הכרטיסים של אנשי המטס היא מרוויחה פעמיים: גם לא מפצה נוסע שייצא מישראל בזמן, וגם יכולה למכור מחדש את הכרטיס של המסורב הפוטנציאלי ככרטיס רגע אחרון, ובניגוד לאמונה הרווחת מדובר בכרטיסים יקרים מאוד. 

אני לא יודע איזה ספין ינסו למכור בממשלה. אני כן בטוח שנשמע סיפורי מור"ק על ההתארגנות המופלאה של טובי בנינו ומבריקי שרינו כדי למנוע את נחיתת הנעבעכים הפרו-פלשתינים מאירופה. 

ואני בטוח בעוד דבר - מדובר באחד הרגעים המביכים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. רגע שבו ממשלה מתנהגת כפיל מלחמה שמסתער על חנות חרסינה אחוז אמוק ונחוש להרוס כל פריט שייתקל בו. רגע שבו התבונה מפנה את מקומה לאיוולת. באיזה שהוא מקום, זה רגע שמייצג נכונה את המדינה שלנו ואת העומדים בראשה. סוג של וולקאם טו איזראל עם מבטא והכל. רגע נוסף של שיא לממשלת נתניהו. 

רגע שבו אתה מבין שילד בכתה ג' היה מנהל את העניין הזה טוב יותר מהממשלה שלך. 

רגע נוסף בו אדם טומן את ראשו בין ידיו, מיואש, ושואל את עצמו מה הלאה.

יום שבת, 7 באפריל 2012

בלעדי ביוטיוב: כבשת הרש

שלום וחג שמח, אדוני ראש הממשלה.

חזרתי לפני כשעתיים מליל הסדר אצל ההורים של אשתי. היה ממש נחמד. בדרך שמתי לב שהאוטו על חצי טנק דלק, אבל בגלל שהם גרים במבשרת ואנחנו בירושלים הייתי רגוע. לא נצטרך למלא ביום-יומיים הקרובים, ואתה יודע איך זה: טנק דלק של הניסאן טידה שלנו (בת 3, יד שניה מהשכרה) זה 45 ליטר או בעברית פשוטה: 360 ש"ח.

גם הקניות בסופר הפכו ליקרות מאוד, אדוני ראש הממשלה. אם רק לפני כמה חודשים יכולתי לסגור את הקנייה השבועית שלנו (תמיד אותם דברים: חיתולים, פירות וירקות, לחם, חלב, מעדני חלב וביצים ופה ושם שניצל לפי הצורך) על משהו כמו 450 ש"ח, עכשיו זה כבר 600 ש"ח.

יקר, אדוני. יקר לי.

אבל אני יודע שאין ברירה. אני יודע שאתה מאמין גדול בקפיטליזם ושאין שום סיכוי - אפילו לא תיאורטי - שאתה תנקוף אצבע כדי שיהיה לי קל יותר. לפי הלמ"ס אנחנו שייכים למעמד הבינוני. אני האיש הרזה שסוחב אותך, האיש השמן והעשיר, על הגב שלי.

התרגלתי.

אם חצי מיליון בני אדם בקיץ לא שכנעו אותך לשנות את דרכיך - גם הפוסט הזה לא יגרום לך להתעניין בשלומי. לשאול את עצמך למה הר-זהב הנודניק הזה נאנק כל כך ונלחם בשיניים רק כדי לצוף ולא לטבוע ולצלול במורד העשירונים.

אבל היום, כשחזרתי מליל הסדר רגוע (כי עוד יש דלק באוטו, תודה לאל), רציתי לשמוע קצת מוזיקה. פתחתי את יוטיוב כי לשמוע מוזיקה דרך המחשב זה פתרון לא רע כשהילדות ישנות. רציתי לשמוע את פוראבר יאנג של אלפאוויל. ככה זה כשאתה ילד אייטיז. רגע לפני השיר, עלתה הפרסומת הזאת:


אני לא יודע כמה עלה להפיק את הפרסומת שמבשרת לי שקיבלתי תוספת של 430 ש"ח לנטו כי אני אבא לילדה מתחת לגיל 3 (ותודה על 3 אריזות החיתולים או לחילופין על טנק הדלק. זה לגמרי שינה לי את החיים). אני גם לא יודע כמה אתה משלם כדי שהפרסומת הזאת תעלה לרשת ותוצג לישראלים שנכנסים ליוטיוב, אתר אמריקני.

אני יודע רק דבר אחד - זו פרסומת לליכוד, לממשלת הליכוד ולך אישית שאני מימנתי. אתה לוקח לי מס של 4 שקלים על כל ליטר דלק כי אתה אומר ש"למדינה אין כסף", ואתה מפיק מהמס הזה פרסומת בחירות. אתה לוקח לי תועפות במע"מ על מוצרי יסוד "כי אין ברירה" ואתה מפיק פרסומת שמי שצריך לשלם אותה היא תנועה פוליטית.

תתבייש לך ביבי נתניהו. תתבייש.

אתה מספיק עשיר, עם 2 הבתים (הוילה בקיסריה והבניין השלם ברח' עזה ברחביה, ירושלים) שהמסים שלי משלמים על אבטחתם למרות שהם ריקים לחלוטין כדי לשלם על הפרסומת הזאת מכספך. המפלגה שלך יכולה להרשות לעצמה להפיק תשדיר כזה, אם היא רוצה לפרגן לך ולא לגעת חלילה בכסף המשפחתי. 

למה מהמסים שלי?

למה?

וזה לא אכפת לי אם להפיק את הפרסומת הפרטית שלך עלה רק שקל אחד - זה שקל אחד יותר מדי. זה שלי, ביבי נתניהו - שלי!

זה לא כסף של עסק פרטי שמכר סחורה ללקוחות שלו ועכשיו הבעלים יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. זה כסף ששייך לי, שלקחת ממני כי הדיל ביני לבין הממשלה הוא שאני משלם והיא משתמשת בכסף שאני משלם כדי לתת לי שירותים. לא כדי לתת אותם לך.

אתה מבין, ביבי? אתה מבין שאתה גזלן? שלקחת את כבשת הרש לעצמך?

תתבייש לך, בנימין נתניהו או ביבי או ראש הממשלה או איך שזה לא יהיה שאתה רוצה לקרוא לעצמך. תתבייש. הסרטון הזה באמת מסכם את הקדנציה שלך.

 אדישות, זחיחות, אטימות.

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

עולמות מתנגשים

בסך הכל, הקווים די ברורים.


אלו שני עולמות שצריכים להתנגש. המרקסיסטים קוראים לזה תזה ואנטי תזה שצריכים ליצור סינתזה. הכימאים קוראים לזה בסיס וחומצה שיוצרים תגובה. הדתיים קוראים לזה יצר הטוב ויצר הרע.


שני עולמות.


עולם אחד הוא עולם ליברלי.  


עולם שבו יש יכולת להכיל ולאפשר ביטוי למחזיקים בדעת המיעוט מבלי לפגוע בהכרעת הרוב. עולם שבו הכל מרכינים ראשם לפני המשפט. עולם שבו שלטון החוק הוא ערך עליון כאמצעי להסדיר את היחסים בין בני האדם. עולם שלקח יותר מ-2500 שנה עד שיתפתח, מימי הפוליס באתונה ועד הדמוקרטיה המערבית בת ימינו.


העולם השני הוא עולם ניאו-שמרני.


עולם שבו הכרעת הרוב משמעותה הכל או כלום. עולם שבו המחזיקים בדעת המיעוט נדרשים ליישר קו או להפוך למדוכאים. עולם של לשלטון בחרתנו. עולם פרנואידי הבטוח כי עליו להתגונן כל הזמן מפני אלה שניצח בבחירות. עולם עתיק לאין שיעור מהפוליס האתונאי - עולם שקיים כמעט מיום שבו נוצרו שבטים ראשונים של בני אדם. עולם אלים (אלימות היא לא רק מכות, אחרי הכל) של שלטון שרואה לעצמו מטרה אחת: לשמר את עצמו.


ישראל היא נס דמוקרטי. כבר 63 שנים שהמדינה הזאת שרוב תושביה באים מארצות לא דמוקרטיות בעליל, מצליחה לעשות דבר שאינו מובן מאליו אפילו בארצות מערב אירופה: להעביר שלטון מצד פוליטי אחד לצד שני בלי נפגעים. הולכים לקלפי, מצביעים, מכבדים את הכרעת הבוחר - וזהו. בלי שדה גול יאיים להביא טנקים לפאריז.


אנחנו במצב הרבה פחות טוב מהשכנים שלנו ככל שהדברים נוגעים לכוח אדם, לעושר באוצרות טבע - לכל תחום.


אבל לישראל היה מאז ומעולם יתרון אחד ויחיד: היותה דמוקרטיה. העובדה שכל אזרח יכול להשפיע על זהותם של אלו שקובעים את עתידו היא זו שגורמת לנו להשתתף בצורה פעילה בבניית המדינה שלנו - אנחנו הולכים לצבא כי אנחנו יודעים שאנחנו אלה שמעצבים את גורלנו בקלפיות, ושעלינו לכבד את הכרעת הרוב ולצאת אפילו למלחמה שאיננו מסכימים עמה. הסוד הגלוי הזה, שאדם שמשתתף בצורה פעילה בהכרעה יהיה כנראה גם זה שיקבל אותה, הוא זה שמביא מדינות שהן דמוקרטיות מערביות לנצח תמיד - תמיד! - במלחמות חמות או קרות כנגד אומות טוטליטריות.


ועכשיו הדבר הזה שלקחנו כמובן מאליו, סל החירויות הבסיסיות שלנו, נמצא תחת מתקפה. בית המשפט שמשמש כשומר הסף של הדמוקרטיה מאוים בוועדה לבחירת שופטים בה הפוליטיקאים אומרים בפה מלא כי בכוונתם לבחור שופטים על פי אמת מידה אידיאולוגית (שלא לדבר על רעיון העוועים לבחור שופט עליון על פי מוצאו, במין גישה מתנשאת לפיה צריך "פרענק מחמד" במערכת המשפט, ולא לבחור שופט פלוני על סמך כישוריו); מהלכים אימים על התקשורת כדי לגנוז תחקירים, וכדי למנוע להתחיל בתחקירים חדשים; ניסיונות למנוע מימון מארגוני אופוזיציה שאיש לא טוען שהם עוברים על החוק רק בשל מחלוקת אידיאולוגית חריפה בינם לבין הממשלה; התעלמות מוחלטת של הממשלה מהפגנות שאחד מכל שישה ישראלים מעל גיל 18 נטל בהן חלק כדי להמשיך ולקיים סדר כלכלי שמאפיין יותר רפובליקות בננות ופחות מדינות רווחה מערביות; חוק החרם שקבע שניתן להחרים את בייגל בייגל כי הוא יקרן, אבל לא כי הוא מייצר באזור התעשייה ברקן; ניסיונות חוזרים ונשנים למנוע התארגנות של ועדים כמו זה של המתמחים, שלא לדבר על מניעת התפטרות של עובדים ממקומות עבודתם תוך שימוש בבתי הדין ועוד. ועוד. ועוד.


חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש העיסוק, עצמאות המשפט - כל אלה נמצאים תחת מתקפה.


הניאו-שמרנים רוצים לשנות את ישראל ולהפוך אותה לדמוקרטיה מודרכת. דמוקרטיה לפי המודל הרוסי. דמוקרטיה שבה מצביעים אחת לכמה שנים, אבל בין לבין - השליט אינו חייב דין וחשבון לאיש כמעט. אין איזונים ואין בלמים. אין שומר על השלטון.


הקווים ברורים, בסך הכל.


זה קרב בין הליברלים לניאו-שמרנים.


בין ישראל לבין ישראל היום.


הקרב הזה לא קשור לעמדות מדיניות. זה לא קשור לאיזה פתק אנחנו שמים בקלפי. זה קשור לערכים. לדמוקרטיה. לחופש הביטוי. הפסד בקרב הזה משמעותו סופה של ישראל הדמוקרטית שאנחנו כל כך אוהבים, והפיכתה למדינה שבה אומרים לכם מה לחשוב, מה להגיד, ובסוף - גם מה להצביע.


והניאו שמרנים בטוחים שבשבועות האחרונים הם ניצחו את הישראלים. הם מציעים עוד ועוד שוטים ועקרבים לייסר בהם את הליברלים. 


אבל הם לא מבינים דבר אחד. אפשר להשתמש בטקטיקות של הפחדה ושימוש בכוח רק עד גבול מסוים. עד הקו שבו לקורבן כבר אין מה להפסיד זולת כבלי שעבודו. בשלב הזה, שבו פגעו כבר בכל מה שיקר לו וכואב לו - הוא נלחם בחזרה. הוא מגיב. הוא מחזיר.


חברות וחברים, אנחנו ניצבים בפני רגע היסטורי. יש מאין, הצליח בנימין נתניהו דרך שיתוף הפעולה שלו עם כל היריב לוינים, ציפי חוטובליות ואיווט ליברמנים שמקיפים אותו בטבעת הדוקה, לייצר מחדש את האופוזיציה בישראל. ממצב של ריסוק מוחלט, ממצב שבו אפילו המכשירים כבר ניתקו עצמם מגופתה מרוב יאוש, היא קמה כעוף החול.


אין לה מנהיג, אבל יש לה חיילים. אין לה כיוון אבל יש לה תקווה. ובלב האפלה, פתאום אלומה של אור נכנסת לחייה, והאור דומיננטי לאין שיעור מהחושך.


המחאה החברתית שראינו כל הקיץ תתורגם להישג פוליטי. המחאה הדמוקרטית שנראה בחורף הקרוב תתורגם להישג חוקתי.


הישראלים חייבים לנצח. אין לנו ברירה - והדמוקרטיה תמיד מנצחת.


אמרתי כבר פעם: אנחנו לא רוצים מדינת ישראל היום. אנחנו רוצים בחזרה את מדינת ישראל. היום.





יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

בין אור לחושך

ב-14 בנובמבר ימלאו ארבעה חודשים ליום בו הוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב. ארבעה חודשים לאירוע האזרחי המרגש ביותר שאירע אי פעם בישראל: למחאה חברתית שאינה אלימה, אינה מפלגתית, אינה שונאת ומכוונת כל כולה לשיפור מצבם של כלל האזרחים ולא של סקטור כזה או אחר.


והייתה ההפגנה ההיא, הראשונה, בתל אביב. 30,000 איש שעמדו ודרשו צדק חברתי. ועוד מאהלים. ועוד. והפגנה של 100,000. ושל 300,000 בכל הארץ. ושל 420,000 מתוכם 60,000 בירושלים (!) - וצעקנו, ודרשנו, ומחינו. ולא קיבלנו דבר.


ואז הגיע טרכטנברג, וההצעות שלו שפותרות את כל הבעיות בעולם - חוץ מהדיור, החינוך, הבריאות והרווחה, ואפילו הקצת שהציע מתמסמס על ידי פקידי ממשלה שמקבלים הוראות מהשרים שלא להזדרז יותר מדי. וביבי נתניהו לא טרח להיפגש עם המוחים אפילו פעם אחת. 


כי לא סופרים אותנו.


וכל מה שביבי ושאר הניאו-קפיטליסטים רצו זה להגיע לרגע שבו בהתאחדות הסטודנטים כבר יחשבו על הפוטנציאל להשתלב בפריימריז של אחת המפלגות (ולשכוח שהצרות הכלכליות האמיתיות מגיעות אחרי שמסיימים את התואר, ושמה שמרגישים כסטודנטים זו בדיחה לעומת מה שעובר עליכם כהורים). כל מה שביבי ושאר הניאו-קפיטליסטים רצו זה שנוריד טיפה את הרגל מהגז. שיתחיל החורף, ואנשים יעדיפו להתכרבל עם הפוך מול הרעש הלבן בטלוויזיה מאשר לצאת שוב לרחוב ולהילחם עבור עצמם.


והם מרגישים שהם הצליחו.


אפשר לראות את זה די בקלות. הנה כמה כותרות מהשבוע האחרון: גורם ברשות השנייה מציע לזכייניות לא לסקר את המחאה, כי המחאה מבריחה מפרסמים - ואז לא יהיה להן כסף לייצר עוד כוכב נולד או הישרדות; ביבי ואריאל אטיאס סוגרים דיל ולפיו גם מעט הדירות של "מחיר למשתכן" שכבר יוצאות למכירה, ילכו לחרדים ולא למעמד הביניים; כולם מדברים על איראן בזמן שמחירי הדלק והחשמל מזנקים (ומסבירים לנו שזה כי לא העלו לנו בזמן ההפגנות, אז חייבים להעלות לנו עכשיו); והנה כותרת שקראתי שעתיים לפני שהתחלתי לכתוב - קרן נויבך, אחת השדרניות שהכי זוהו עם המאבק החברתי מצאה עצמה מחוץ למבט שני, בהוראה מגבוה. חבר מהרדיו אמר לי שזה עניין של זמן עד שיוציאו אותה גם מרשת ב'. ככה זה כשמתעקשים להתעסק באייטמים שראש הממשלה ממש היה מעדיף שנשכח מהם.


עזבו את המקרר, אומרת לנו ממשלת ישראל. תחשבו על הפרסים. עזבו את האוברדרפט, אומרים השרים. תחשבו על הפלסטינים. עזבו את הצדק החברתי, אומרים לנו בקואליציה. תחשבו על המהפכה בלוב.


חברות וחברים, מאור גדול שפרץ פה בקיץ כמעט בכל בית, האור שהניס את מסך הבערות שכל כך הרבה ממשלות בנו בעמל כדי שלא נבין מה חשוב ונתעסק עם מה שהן רוצות, מהאור הזה עברנו לאפלה רבתי.


אנחנו ניצבים בפני צומת מכרעת. הצומת שתקבע האם נחזור לריב אחד עם השני כמו מטומטמים על השאלה הרת הגורל האם ההתנחלות נווה יששכראל ט' תישאר בתחומי המדינה או תעבור לפלסטינים (ולא, אין לנו הסכם איתם - אבל ממתי זה מנע ממישהו פה להתווכח?), או האם נחזור לדבר על עצמנו. על מה שמשפיע לנו על היומיום.


על כסף.


על פרנסה.


על צדק חברתי.


חברות וחברים, סליחה על הבוטות, אבל האיראנים מעניינים לי את התחת. אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית, או אם יהיה לה "סתם" ארסנל של אינספור נשקים אחרים, או עם נעשה איתם שלום והם יעברו לצטט את הרצל, בן גוריון, כצנלסון וז'בוטינסקי - לא משנה באיזה תסריט תבחרו, זה לא יקרב אותי כהוא זה למצב שבו אני יודע ברמה גבוהה של ודאות שאתן לבנותיי לגדול ברמת חיים נאותה שאינה נופלת מרמת החיים בה אני עצמי גדלתי.


גם אם יהיה שלום חם עם מצרים, וגם אם נהפוך לצ'ילבות והשלום הקר יהיה שלום קפוא - זה לא יעלה ולא יוריד את האוברדראפט שלי.


אבל לכל ה"גם אם" האלה יש צד שני.


גם אם ינסו להעלים את הצעקה שצעקנו בארבעת החודשים האחרונים משיקולי רייטינג ומפרסמים, וגם אם יפטרו עיתונאים ש"מעזים" לגעת בנושא החברתי, וגם אם לכל המפלגות נוח יותר לריב על אויבי ישראל מאשר לדאוג לאזרחי ישראל - גם אם כל אלה יקרו, העיניים שפקחנו בקיץ לא ישכחו את מה שראו ומה שהבינו.


אנחנו כבר לא עיוורים.


הקיץ הזה ניצחנו. גם אם לא נקצור את הפירות בחורף הקרוב - ביבי והניאו קפיטליסטים יקצרו את מחיר עוולותיהם בחורף הבא, בבחירות.


העם דורש צדק חברתי - והעם גם יקבל אותו.

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

טייקונים שמייקונים

זהבית כהן התפטרה! ניצחון הטוב על הרע! המחאה מצליחה!


האמירות האלה ממלאות את פייסבוק וטוויטר כבר כמה ימים. ישראל היום, הביטאון הרשמי של משפחת נתניהו מרח על העמוד הראשי שלו את האמירה "הצרכנים ניצחו". דיונים שלמים נערכו וכתבות, ופרשנויות, ומה לא - כי זהבית כהן עזבה את תנובה.


תסלחו לי שאני הורס את אווירת החג לכולם אבל - למי אכפת?!


שבועיים אחרי שהתחילה המחאה, ואחרי ההפגנה הראשונה שהיינו בטוחים שהיא עצומה בגודלה, הפגנה של 30,000 איש בתל אביב, ביבי נתניהו התייחס סוף סוף למחאה. הוא האשים את הריכוזיות במשק במצב הקשה של המעמד הבינוני. מקורביו דיברו שלא לייחוס בתדרוכי עיתונאים והפנו אצבע מאשימה לעבר הטייקונים. 


"הם", אמרו המקורבים, "הם משתלטים על כל חלקה טובה. הם מונעים תחרות. הם אשמים בכל".


ואז, בימים הראשונים של המחאה, כשרק הוקמו המאהלים בכל הארץ, ידענו לזהות את הספין. ידענו להגיד בקול רם את מה שנראה ששכחנו לאחרונה - יש רק אחראית אחת למצבם, רווחתם ושלומם של אזרחי ישראל: ממשלת ישראל.


אבל תיכף נחזור לזה. 


בואו נדבר רגע על הטייקונים.


לא אכפת לי מהם. חלקם אמנם חזירים קפיטליסטים שלא יירקו לעבר נזקק שיושיט יד לעזרה, אבל חלקם גם אנשים סופר נורמטיביים שעשו חיל בעסקים. הם סתם אנשים. הם לא "מחוללי כלכלה", ולא "הכרחיים לשוק הישראלי" ולא כלום.


חוץ משלושה ארבעה שירשו את הכסף מאבא, רובם בסך הכל היו בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי לקחת את המתנות שממשלת ישראל - כן, שוב הממשלה - חילקה להם. הרי תנובה של פסגות וזהבית כהן, למשל, לא הייתה הופכת לתאגיד תאב בצע וכלל לא היינו רואים מאבק על הקוטג' אם לא היה משרד האוצר מאלץ את החקלאים למכור את הקואופרטיב לגוף פרטי כתנאי יסודי לקבלת סיוע ממשלתי. בכתב ההתאגדות של תנובה ה"מקורית" נכתב שתפקיד הקואופרטיב הוא לשווק תוצרת חקלאית לפועלים בארץ. לפועלים - לא לעשירים. לא במחיר מופרז. אבל באה ההפרטה - ובאו ההתייקרויות.


גם כביש 6, מפעלי ים המלח, בזק ועוד שנמכרו בחצי חינם, יס והוט והחברות הסלולריות שמתאמים מחירים לרעתנו, העובדה שיש בישראל מושג שנקרא "ספקית אינטרנט" (שלא קיים בשום מקום בעולם!) וצריך לשלם לה, תיאום העמלות של הבנקים, וכמובן מחירי הדיור - בכל אלה אשמים הטייקונים? זהבית כהן, תשובה, דנקנר, הדור הבא לבית עופר ושרי אריסון הם האחראים בכך?


התשובה היא חד משמעית לא.


האחראית היחידה לחוליי המשק הישראלי היא ממשלת ישראל.


תפקידה של הכנסת, הרשות המחוקקת, הוא לפקח על הממשלה, הרשות המבצעת, כדי שזו תעבוד למען האזרח. הכנסת לא מבצעת את עבודתה כבר שנים כי לח"כים הרבה יותר דחוף להעביר חוקים קאנוניים כמו החוק שמאפשר לקופאיות לקום לפיפי באמצע המשמרת (ואינני מזלזל בחשיבות העניין - רק שואל את עצמי מדוע הדבר הוא סעיף בספר החוקים של המדינה שלי, במקום להיות תקנה זניחה), מאשר להתעמת עם שר התחבורה - שחבר באותה הקואליציה - ולשאול אותו למה לעזאזל יש למעלה מ-400 איש שמתים על הכביש כל שנה.


יותר דחוף להם לקבל עמוד אחורי באחד העיתונים עם תמונה וידיעה על הצעת חוק שלעולם לא תבוא לעולם, מאשר לפקח ולשאול מה בדיוק עושים שני שרים שאפילו לא קיבלו תואר כמו "לענייני מודיעין" או "שר מתאם", סתם שניים שיש להם תואר "שר", עם הזמן שלהם בתפקידם הרם והנישא.


אז הח"כים עסוקים כל היום בחקיקה, ואז השרים שוכחים את עצמם. לא בקטע של שחיתות. אני לא חושב שיש טייקון כלשהו שהעביר כסף או הטבות לשר או לפקיד באוצר. אבל גם לא ממש צריך לעשות את זה - מדובר בשרים כל כך גרועים, כל כך לא בקיאים בעבודתם, עד שניתן להניח שהם ישעו יותר ללוביסט שמזמזם על אוזנם (ולאזרחים, להזכירכם, אמורים להיות לוביסטים בדמות הח"כים - רק שאלה לא עוסקים בביקורת על הממשלה), ויקנו כל מה שאותו נציג של בעלי ההון מוכרים להם. 


אבל בואו נניח לרגע שכל שרי הממשלה הם מקצוענים - הרי אנחנו אלה שבחרו אותם לכנסת, והיות והכנסת הצביעה בעד מינוים לתפקידי שר, הרי שאנחנו מינינו אותם באמצעות שליחינו. אסור להתעלם, גם במצב כזה, מנתון אחד קריטי:


ביבי נתניהו, גם כשר אוצר (תפקיד בו הוא מחזיק גם כיום, למי שלא יודע) ובוודאי כראש ממשלה, דוגל אידיאולוגית בכך שתפקידה של המדינה הוא לעשות כמה שפחות. הוא מאמין ב"כוחות השוק". בכך שבסוף מחירי הדיור יתיישרו מעצמם. בכך שאם הצלחת - הרי שתפקידה של המדינה לסייע לך להמשיך בדרכך זו, והכסף "יחלחל" מהמאיון העליון, במורד העשירונים, ועד הדלפונים.


ביבי נתניהו, חברות וחברים, יחד עם כל עוזריו ושותפיו לדרך ולאידיאולוגיה הממלאים את משרד האוצר, הם אלה שיצרו את הטייקונים יש מאין. הם המציאו אותם. בטירוף ההפרטה ו"היעילות של המגזר הפרטי" ו"האיש הרזה שסוחב איש שמן" הם פשוט העבירו בעלות על נכסי הציבור לכל דיכפין - ובהינתן שלרובנו לא היו כמה מיליארדים נזילים בצד, מי שקנו את המדינה היו תמיד אותם אנשים כי להם היו את אותם הסכומים.


ולא רק בכך אשמה הממשלה - אפילו את המעט שהיא מחויבת בו: פיקוח על התנהלותם של אותם רוכשים, אפילו את זה היא לא עושה. הרי אין מצב שממשלת ישראל זיהתה שיש תיאום עמלות בין הבנקים רק לפני כמה חודשים. אם אני, הדיוט מוחלט בנושאי כלכלה, יכולתי להבחין שכולם לוקחים אותן עמלות ובאותם מחירים - אז שלום שמחון או קודמו בתפקיד פואד בן אליעזר לא ידעו? אם כל מי שהלך לסופר יכול היה לראות שאין תחרות אמיתית במחירים ושכל מוצרי החלב עולים אותו דבר, אז ביבי נתניהו ויובל שטייניץ לא יודעים? 


אנחנו אמורים לקנות את זה?


בוודאי שלא.


ובכל זאת המשיכו למכור לנו את ההפרטה כתנאי מקדמי לכל התקדמות כלכלית, ויעיד כל מי שהגיע לסניף דואר כלשהו לאחרונה, שהתור נותר אותו דבר גם אחרי ההפרטה - אבל מה שכן, שמו מסכי פלזמה עם שעון ואינדיקציה למקומך בתור כדי שהיאוש יהיה יותר נוח.


חברות וחברים - הטייקונים לא מעניינים. באמת שלא. גם לא המנוולים והחזירים שביניהם.


כשטייקון נופל זה אולי נחמד לנו ברמת הרכילות והשמחה לאיד - אבל זה לא מה שישנה את חיינו. רחוק מכך.


השינוי יקרה במדינה כשממשלת ישראל, היא ולא אף אחד אחר, תחליט לדאוג לאזרחים. תחליט לשנות את המציאות הכלכלית האלימה שבה אנחנו חיים. הוא יקרה רק כשממשלת ישראל תחליף תקליט. רק כשגם היא תדחה את העמדות שהעולם כולו דחה. עמדות שאפילו בארצות הברית מפגינים נגדן.


ואם ממשלת ישראל והעומד בראשה לא יבינו זאת לבד, מההפגנות, הרי שתפקידם של כל אחד ואחת מאיתנו לזכור זאת היטב, ובבחירות לבוא חשבון עם כל אחד מאותם שליחי ציבור ששכחו שהם עובדים אצלנו. שהם שליחים שלנו.


כי שליח שנכשל בתפקידו, ראוי לו להיות מפוטר.


ביבי רוצה שנשנא את הטייקונים. הוא רוצה שנחשוב שהם מקור כל רע. הוא רוצה שנשכח שבלעדיו, ובלי העמדות שהוא מייצג - לא הייתה פה תופעה של טייקונים.


טייקונים שמייקונים - הממשלה. רק היא אחראית לזה שרע פה. רק היא יכולה לעשות שיהיה פה טוב.

יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

המחאה של הישראלים

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

תיכף אסביר למה שמתי את המילה משבר במירכאות. 

אתמול נזרעו זרעי הספין, והבוקר הוא כבר גדל - מדובר במחאה של אוכלי סושי. כן כן, לא מדובר במחאה של עניים. של אנשים מסכנים. מדובר במחאה של אנשים שאוכלים אורז עם טונה ארוזים בתוך אצה. מתנשאים. כאלה שסבא לא הוריש להם דירה בבזל ולכן הם ממורמרים. לא אנשים "אותנטיים".

ומדובר באנשים שחלקם אשכרה שמאלנים (סליחה: סמולנים). כאלה שבטח רוצים להחריב את המדינה ולתת אותה לערבים, פלוס סושי. וחוץ מזה הם "אנרכיסטים". וחוץ מזה הם לא העלו דרישות. והדרישות שהם לא העלו יעלו מיליארדים. וביבי הרי זיהה את הבעיה ממזמן. 

והבעיה היא בכלל לא של הממשלה. הבעיה היא הטייקונים. הבעיה היא הריכוזיות. וצריך רפורמה. והקמנו ועדה לבחינת משהו. והקמנו צוות לבדיקת משהו. ונעשה את השינויים כדי להשיג. וזה. וההוא. וצריך להוריד את המס ההוא. ואת המס הזה. ולעשות ככה.

ספינים בכל פינה.

סיסמאות נבובות מתוכן.

אמירות שאין מאחוריהן כלום חוץ מדבר אחד: הישרדות. שמירה על הסדר הישן. שימור הקיים. הריגת המחאה הכי אמיתית שקמה פה מאז שנות השבעים.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

אתם צודקים - זו ממש לא מחאה של עניים. זו מחאה של אנשים שנמצאים רגע לפני העוני ומבקשים מהממשלה שלהם לעזור להם לא להגיע לשם. זו מחאה של אנשים שמבקשים תקווה.

זו מחאה של ציונים אמיתיים שבניגוד לראש הממשלה שלהם לא ירדו מימיהם מהארץ. זו מחאה של אנשים שרוצים לגור במדינת ישראל, ולבנות בה בית, ולנטוע בה עץ, ולגדל בה ילדים ולחיות ברווחה. לא רווחה במובן הביביאיסטי של קצבאות מנוונות - רווחה של אנשים שמוציאים את לחמם בכבוד, ואשכרה נשארים להם כמה גרושים לקנות דברים שהם מעבר לצרכים קיומיים מידיים. אפילו סושי, רחמנא ליצלן.

רווחה של אנשים שמסוגלים לרכוש לעצמם דירה קטנה שתהיה מבצרם ושממנה לא יוכלו לפנות אותם תוך 30 יום. 

רווחה של הורים שמגדלים את הדור הבא של המדינה הזאת, את החיילים והחיילות שישמרו עלינו עוד 15 ו- 20 שנה, את עורכי הדין והרופאים ואנשי ההייטק והירקנים ופועלי הייצור - ורוצים לגדל אותם עם החינוך הטוב ביותר. חינוך ציבורי, לא פרטי. חינוך של המדינה.

רווחה של מערכת בריאות שבה גם לאזרחים שגרים במצפה רמון יש סיכוי סביר לחיות אם יקבלו התקף לב, ממש כאילו לבם חדל לפעום בצהלה או בקטמון הישנה.

אנחנו רוצים לחזור לחברה של פעם, לפני האולטרה קפיטליזם של ביבי ושות'. אנחנו רוצים להיות שוב ערבים זה לזה. אנחנו רוצים לאהוב אחד את השני כמו שציוו אותנו חז"ל במקום להתמודד זה מול זה על מעט הפירורים שניתנים לאזרחי ישראל על ידי ממשלה אטומה וערלת לב.

כי אנחנו לא בטריות. אנחנו לא מתכת. אנחנו לא שבבים ואנחנו לא קבצים. אנחנו לא אמצעי ייצור שנועדו לייצר כסף לבעלי ההון ולממשלה.

אנחנו בני אדם.

ויש לנו זכויות טבעיות שאפילו ארצות הברית, המדינה שביבי כל כך מעריץ, מכירה בהן: יש לנו זכות לאושר. אנחנו לא חייבים להיות חלכאים ונדכאים.

מותר לנו לחיות!

אנחנו עובדים מספיק קשה כדי להרוויח את הזכות הבסיסית הזאת. וכן, אפילו מותר לנו סושי.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

דווקא אהבתי את ההתקפה נגד הטייקונים. הרי כולנו ממילא שונאים אותם. ותכל'ס אנחנו די מעריכים את האירוניה שדווקא ביבי נאלץ לצאת להתקפה חזיתית נגד חבריו הטובים ביותר.

אבל תרשו לי לשאול:

איך, לעזאזל, מעז זה שהחליט שיגבו ממקדונלד'ס ישראל פחות מס ממה שגובים מהילד המחוצ'קן שהופך המבורגרים במטבח לדבר עכשיו על חוסר שיוויון?!

איך, לעזאזל, מעז המפריט הלאומי לדבר על ריכוזיות? הוא לא שם לב שהוא מכר את המדינה לאותם אנשים כל הזמן?!

איך, לעזאזל, מעז זה שהוריד את מס ההכנסה ונתן לי 200 שקל בזמן שנתן מאות אלפי שקלים כל חודש לטייקונים במהלך הזה, לדבר עכשיו על פערים?!

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

כמעט הצלחתם. אנשים נכנסו מתחת לאלונקה כמו שביבי ביקש. בעלי ההון שתקו כדי לא להפריע. עופר עיני שותק גם הוא כדי לא לשבור את הסדר הישן שגם הוא חלק ממנו. המתקפה התקשורתית מתואמת ומדוייקת. שילוב בין תקיפה אישית של הסימבולים לבין ספינים. 

אבל מה שקורה כרגע לא עובד בכלים הרגילים.

לא מדובר פה בקרב על תוספת יוקר שבה הם אומרים 10, אתם אומרים 2, וסוגרים על 4-6. מדובר פה בקרב על נראטיב.

מדובר פה בקרב על המדינה.

וזו המדינה שלי, ושל החברים מהאוהלים ושל המעמד הבינוני כולו.

זו לא המדינה של הטייקונים שגרים רוב השנה בחו"ל.

זו המדינה של אלו שתמיד גרו פה ורוצים לגור פה תמיד. שלא ירדו מהארץ בניגוד לראש הממשלה שבחרו. זו המדינה של הישראלים -  וזו המחאה שלנו. 

זו המחאה של אלו שתמיד נמצאים מתחת לאלונקה - אבל לא מתחת לאלונקת הרייטינג של ביבי, אלא מתחת לאלונקה שמחזיקה את מדינת ישראל.

זו המחאה של הישראלים.

בוקר טוב ספינולוגים. שלום יועצי תקשורת. אהלן ארתור פינקלשטיין. אהלן גידי, ורוני, וכל שאר החברים והקולגות לשעבר שמנסים לעזור לביבי לצאת מה"משבר" שבו הוא נתון.

הבטחתי לכם שאסביר למה המילה משבר הייתה במירכאות בפתח הדברים. הסיבה פשוטה: זה לא משבר. זה רק עם שדורש את מה שמגיע לו. שדורש מראש הממשלה שלו (!) להתחיל לעבוד עבורו ולא עבור אינטרסים שעומדים בניגוד מוחלט לאינטרס שלו.

אם אנשים שמבקשים לגור במדינה שלהם בכבוד זה "משבר" - אז ביבי צריך ללכת הביתה. אם הוא מבין שבדיוק בשביל זה מעסיקים אותו, שיעשה שורת צעדים אמיתיים ומידיים שיגרמו לנו להאמין לו שהבין. 

שיעשה משהו, גידי ורוני וארתור וכולם - כי אם הוא לא יעשה, נעשה אנחנו. את המחיר הוא ישלם בקלפי, והקלפי תגיע הרבה יותר מהר ממה שהוא צופה.

הישראלים דורשים לקבל בחזרה את המדינה כי היא שלנו.

לא רוצים "ישראל היום" - רוצים בחזרה את ישראל. 

היום.


יום שני, 14 בפברואר 2011

ביבי היקר. תרתי משמע

ביבי שלום,


אני אמור להגיד לך תודה, ברמת העיקרון. הודעת בסוף השבוע האחרון שאתה מוריד את המס על הדלק, ונותן תקצוב לתחבורה ציבורית בפריפריה (אגב - ירושלים נחשבת?), ואתה מסדר שהחשמל לא יעלה, והופך את המים לעניין פרוגרסיבי שבו העניים ישלמו פחות.


אני גם אמור לפרגן לך שהקשבת לקולו של העם (טוב נו, בעיקר לאיומי השביתה של ראשי המשק וההסתדרות, אבל בוא ניתן לך קרדיט שזו יוזמה שלך), ובאופן כללי להגיד כל הכבוד.


אני אמור לחשוב כרגע - בוא'נה, הוא שיחק אותה. הקשיב לנו.


להגיד לעצמי: וואלה, יצא גבר.


אבל משהו נורא גדול מעיק עליי, ביבי.


משהו שאני לא מצליח להתחמק ממנו, כמה שאני לא מנסה לפרגן לך.


המשהו הזה היא העובדה ששיקרת.


זה עבר די מתחת לרדאר של כולם, כי כולם התעסקו עם מספר האגורות שבו החלטת להפחית את הדלק. כולם גם שאלו את עצמם האם אתה מתכוון לקצץ ברווחה ובחינוך במסגרת הקיצוץ הרוחבי שדיברת עליו, או האם סוף סוף תרד מהרעיון ולפיו מס החברות (המס הכנסה של הקפיטליזם) יהיה הנמוך בעולם - אפילו יותר נמוך מזה שנהוג בדובאי, באמירויות, בבהוטן ובכל מיני מדינות אחרות שיש להן טיפה'לה יותר כסף מאשר לנו פה בפלשתינה.


אבל אני לא מצליח להשתחרר מההודעה שהמשרד שלך הוציא לפני שבועיים (כן, שלך - אתה שר העל לענייני אוצר, זוכר? אתה מינית את עצמך לתפקיד כשהממשלה הושבעה ועשית זובור לשטייניץ. זה המשרד שלך). אז, בהודעה שבישרה שהמחיר של ליטר 95 יגיע ל - 7.26 בתדלוק עצמי, כתבתם שזה בגלל העלייה במחירי הדלקים בעולם.


סיפרתם לנו, אתה ושטייניץ, שבכלל לא רציתם להעלות את המחיר. שמכריחים אתכם.


שאין ברירה.


אז תגיד, ביבי - איך פתאום אפשר להוריד את המחיר? מחירי הדלק בעולם ירדו פתאום? מצרים שמספקת לנו גז היא אי של יציבות? מחיר הנפט צולל בשווקים מאז שגילו את מאגר שרה 5 מול חופי קיסריה והסתבר שיש שם איזה 40 זיליארד חביות שמחכות שיוציאו אותן מהאדמה?


חיפשתי בגוגל. שאלתי אנשים. אף אחד לא שמע. אף אחד לא יודע.


אבל אתה הרי יודע היטב שלא קרה כלום.


כלום, חוץ מהעובדה שאיימו עליך בשביתה כללית. גם נתוני הפתיחה לא השתנו, ביבי - עדיין יש לך 12 מיליארד שקל בקופה שנשארו משנה שעברה ולא השתמשת בהם, ובכל זאת רצית לקחת מהציבור עוד 4 מיליארד בתור מס דלק.


ועכשיו אתה רוצה לעשות קיצוץ רוחבי - לקחת מהעניים, החולים, והתלמידים כדי לממן את המדיניות ה"אבירית" שלך, במקום להשתמש בכסף שנקרא "עודף גבייה". כן, ביבי, אנחנו יודעים שלקחת לנו יותר מסים ממה שהיית צריך.


עכשיו אתה רוצה לבטל עוד ממעט השירותים והסיוע שהממשלה שלך נותנת לאזרחים, ולעשות את זה כדי "לממן את הבור התקציבי שנוצר כתוצאה מביטול הבלו על הדלק". אתה רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזדכות על עוד חובות שיש לך כלפינו כאזרחים, ומקווה להסתיר את זה במין אופוריה שנחוש כשנפסיק להרגיש שמשהו מאוד לא נעים קורה לאחורינו כשאנחנו נועצים את פיית התדלוק במיכל הדלק.


אתה מבין ביבי?


שיקרת. ניסית למכור לנו סיפור על מחירי הדלק שהוא לא יותר מניסיון להכניס יד יותר עמוק לתוך הכיס שלנו ולקחת את מה שהרווחנו בזיעת אפנו. כשלא הצלחת, אתה מנסה לנצל את המצב כדי לתת לנו פחות שירותים באותו כסף שאנחנו משלמים כמס הכנסה.


יש לזה שם, ביבי. 


יש שם למי שלוקח דברים שלא כדין מאנשים אחרים.


ניסית, ואתה עדיין מנסה, לגנוב מאיתנו.


אז לא, אני מצטער - אני לא חושב שמגיעה לך תודה, או כפיים או לא יודע מה.


זו לא "ממשלה של גנבים" או כל מיני ביטויים של נהגי מוניות, ביבי.


זה אתה.


לגמרי אתה.


תמיד אתה. תמיד משקר. תמיד ביבי.