אפר ואבק

דווקא היה כיף להפגין הערב בירושלים.

אומרים שהיינו 3000 מפגינים. התחלנו בגן הסוס, איפה שהיה המאהל הירושלמי בשנה שעברה, משם לכיכר פריז להגיד ערב טוב לביבי ולהזכיר לו שיש איזה עניין מינורי עם הכלכלה (אבל השוטרים לא נתנו להתקרב לבית שלו, כדי שלא נפריע לו), ומשם לכנסת. לא היו עימותים כלשהם עם השוטרים שהיו אדיבים להפליא, הנהגים בכביש צפצפו בהזדהות גם כשנאלצו לחכות שנחיל האדם יעבור את הצומת, הייתה בריזה נעימה ולא הייתה לחות.

באמת שהיה כיף הערב בירושלים.

בסוף העלייה לכנסת, ליד השלט שאומר שהכניסה מותרת רק לח"כים ולשרים, עמדו אנשי המשמר במדים הלבנים שלהם. רובם עמדו לא חמושים, כולם עמדו מאחורי מחסומים. פחדו שהמפגינים ינסו לפרוץ לתוך שטח חסינות המשכן. פגשתי שם את ד'. הוא קצין בכיר במשמר הכנסת, ואני מכיר אותו היטב כבר עשור - מהימים שעוד היה קצין מתחיל. 

אמרתי לו שלא ידאג. שזו הפגנה סופר שקטה שרובה המכריע (לפחות 80%) זה אנשי תנועות נוער. מפה, ככל הנראה, לא תצא בשורת האלימות. "ואף אחד לא ישרוף את עצמו?" הוא שאל. הבטתי עליו עם מבט של "על מה אתה מדבר, בנאדם?!", והוא מיד שאל אם לא שמעתי. "מה לא שמעתי?", שאלתי אותו. אדם הצית את עצמו בתל אביב, הוא אמר, במחאה על המצב הכלכלי שלו.

לא יודע למה, אבל לא התייחסתי לעומק למה שאמר. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלצלם תמונות של ההפגנה ולהעלות אותן לאינסטגרם. אולי סתם לא עיכלתי.

חמישים מטר משם פגשתי בחבר מחדשות 10. בוא תראה, אמר לי. יש כבר וידאו שמראה את האיש מצית את עצמו. לא לא, אמרתי לו, אני לא רוצה לראות - ועברנו לדבר על מצב המערכת שלו ועל הסיכוי שאולי הם לא ייסגרו אחרי הכל. לא יודע למה לא התייחסתי לעומק לתמונות שרצה להראות לי. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלדבר על ארגון העיתונאים והוועד בחדשות 10, וכמה זה טוב שיש לנו איגוד מקצועי.

בגן הוורדים עצמו, כבר התחלנו לספר בדיחות שחורות. הרי צעדתי עם חברים מטוויטר, ואין ציניקנים גדולים מאנשי טוויטר. כבר צחקנו על הכותרת שבטח ישראל היום יתנו לסיפור הזה. אמרתי שבטח דרור אידר, כותב הנאומים של ביבי ופרשן לענייני כל דבר בעיתון הזה בטח יכתוב שאדם הצית את עצמו בתל אביב במחאה על הזיכוי החלקי של אהוד אולמרט. גם אמרנו שבמצב הנוכחי של שירותי הכבאות, אדם שמצית את עצמו זה הכי לא צדק חברתי כי גם ככה אף אחד לא משלם לכבאים וגם ככה אין להם חומר מעכב בערה. לא יודע למה לא לקחתי את זה ברצינות. כנראה שהיה כיף מדי לדבר עם החברים.

ובאמת שהיה כיף להפגין בירושלים. היה נעים.

וכשהתחלנו לצעוד הביתה, לאט לאט הקבוצה הקטנה שלנו (היינו כעשרה) הלכה והתפרקה. בכל צומת נפרדנו מעוד חבר שפנה לכיוון השכונה שלו. אני נפרדתי מהקבוצה לא רחוק מהבית של משפחת נתניהו, ליד מנזר המצלבה. שמתי מוזיקה באוזניות והתחלתי לעלות במעלה הרחוב לכיוון הבית. התחלתי לשחזר בראש את כל ההפגנה וכל מה שקרה היום. ואז חשבתי על האיש שהצית את עצמו, ועל כמה טיפשי היה לצחוק על זה.

והתחלתי לחשוב עליו. מה עבר עליו, על האיש הזה. כמה אבק יאוש פוזר עליו, עד שניסה להפוך עצמו לאפר. ולא הצלחתי להוציא אותו מהראש.

ברחוב הפלמ"ח, לא רחוק משם, ניגשה אליי אשה בשנות החמישים לחייה.

"הכל בסדר?", היא שאלה.

ופתאום קלטתי שעל הלחיים שלי יש דמעות.

פתאום, בבת אחת, כמו קיר אדיר שהראש שלי נחבט בו והמכה עדיין מהדהדת במצח וממנו לכל חלל פנוי בגוף. פתאום הגיעה התובנה האיומה, זו שניסיתי להדחיק כל השעה וקצת שקדמו לרגע הזה.

אדם הצית את עצמו כי התייאש מהמצב הכלכלי.

בן אנוש, אזרח המדינה שלי, כל כך הרים ידיים מהסיכוי לקיום נורמלי - לא חיי רווחה. קיום נורמלי! - עד שבחר לנסות להרוג את עצמו. 

ואני לא מכיר אותו. אני לא יודע את שמו. אני לא מכיר את הסיפור שלו.

וזה גם לא משנה לי.

הדבר היחיד שמשנה הוא העובדה שבן אדם בישראל איבד כל אמונה בסיכוי שלו להתקיים - ובחר שלא להתקיים.

ולא, אני לא חושב שביבי נתניהו והליכוד שלו אחראים אישית לניסיון ההתאבדות של האיש בתל אביב. אין לי ספק, עם זאת, שביבי נתניהו והליכוד אשמים באדישות. אדישות מוחלטת. אדישות נפשעת.

כבר שנה שלמה ששוועת העם עולה מן הרחוב. חצי מיליון ישראלים - גברים, נשים וטף - יצאו מהבית בערב אחד, והרבה יותר ממיליון יצאו במצטבר בקיץ הקודם וביקשו שינוי. ביקשו לדחות את הקפיטליזם הקיצוני של הליכוד. ביקשו לחזור למדינת הרווחה. למדינה שבה אדם יודע שגם אם יתרסק כלכלית, ואפילו אם ההתרסקות היא בגלל טעויות שעשה, המדינה לא תתן לו להגיע למצב של איבוד עצמו לדעת. המפגינים ביקשו להחזיר את רשת הביטחון הסוציאלית.

הרשת שהייתה מונעת, מן הסתם, מהאיש שהצית את עצמו בתל אביב להגיע לידי יאוש מוחלט. להגיע לידי מצב שהוא לא מאמין בסיכוי לקיום בכבוד ומעדיף שלא להתקיים כלל.

וכן, זו אשמת הליכוד. זו אשמת כל חבר כנסת, כל שר, ואשמת יושב הראש של המפלגה הזאת שמשמש היום כראש הממשלה שלי. זו אשמת כל אלה שבחרו להתעלם מקולות המחאה החברתית, ועסקו בלקרוא בשמות גנאי למפגינים ולקלל אותם כאילו לא היו נבחרי ציבור אלא אחרוני התגרנים בשוק.

זו אשמת הליכוד שכבר 35 שנים נמצא בשלטון למעט 2 הפסקות קצרצרות, ועשה הכל כדי לפרק כל אטום שנותר ממדינת הרווחה אותה ירש ממפא"י והמערך. זו אשמת הליכוד שמוותר לטייקונים על עשרות מיליארדי שקלים של מס, אבל מכריח את הפקידים בביטוח הלאומי לענות נכים כדי שיצליחו להוציא קצבה, כי תקציב הביטוח הלאומי הולך ומקוצץ בכל שנה ואין מאיפה לשלם לכולם אז מנסים לצמצם את מספר הזכאים לקצבאות.

כן כן, זו אשמת הליכוד. זה לא "משבר גלובאלי", זה לא "המצב הביטחוני", זו לא "איראן" וזה אפילו לא "שר החוץ הטורקי". זו אשמת הליכוד והעומד בראשו, האיש שכשהיה שר אוצר המשיל את עובדי המדינה לאיש שמן הרובץ כנטל על כתפי האיש הרזה - ונסביר רק שעובדי המדינה ה"שמנים" הם אלה שמשכורת הבסיס שלהם היא 5600 ש"ח, בשעה שהאיש ה"רזה" הם הטייקונים.

זו אשמת הליכוד, מפלגה שראשיה ינסרו בניינים לא חוקיים בהתנחלות בעלות של מיליונים למרות שאף אחד מהמתנחלים לא ביקש מהם, אבל לא יפסיקו לענות את היתום והאלמנה, את הקשיש ואת הנכה כדי לחסוך כמה גרושים. 

השעה כבר 01:32, אומר לי השעון בפינת המסך. עוד כמה שעות יצאו העיתונים מהדפוס. מחר ישיבת ממשלה. נתניהו בטח יגיד שמדובר בטרגדיה. שר הרווחה במשרה חלקית משה כחלון (שנושא בתפקיד יחד עם תפקיד שר התקשורת בשעה שיש לא פחות מ-5 שרים בלי תיק בממשלת ישראל) בטח ימנה ועדה שתגלה שהביטוח הלאומי לא בסדר, ולא יעזור לפקידה שהיא פעלה לפי הוראות שיצאו מלשכת השר. המדינה תרעש יומיים, אבל ביום שלישי כבר יהיה ספין חדש (אולי יגייסו חרדים? אולי נאיים על איראן? אולי נגלה מרבץ נפט מול קידוח שרה 17 שיבטיח צדק חברתי תוך 84 שנים?), כי אם יחכו עד סוף השבוע עוד חלילה יצאו אנשים להפגין בהמונים במוצ"ש ואז המחאה תחזור.

שאלתי את עצמי הערב אם לביבי נתניהו ולח"כים של הליכוד אכפת שאיש ניסה לשרוף את עצמו. זאת אומרת, בוודאי שאכפת להם בקטע של הסקרים והכל, אבל שאלתי את עצמי האם באמת באמת אכפת להם שאנשים במדינה הזאת נאנקים תחת נטל המסים שהם משיתים עלינו, ותחת התשלומים ההולכים ומתגברים עבור שירותים שהממשלה אמורה הייתה לתת לנו והופרטו.

האמת? אני די בטוח שלא. באמת נראה לי שזה לא מעניין אותם. הרי הם מאמינים במשנה אולטרה-קפיטליסטית של אם לא תצליחו - המדינה לא תנקוף עבורכם אצבע.

בשבת הבאה אני הולך להפגין. לא יודע איפה. איפה שיהיו אנשים. אני לא אלך לדרוש מביבי שיהיה צדק חברתי. אני אלך לדרוש שלא יהיה ביבי - כדי שיהיה צדק חברתי.

היה כיף להפגין היום בירושלים. היה נעים.

אדם ניסה להצית את עצמו למוות 65 קילומטר מערבה מההפגנה שהייתי בה בגלל המצב הכלכלי. זהו. כבר לא נעים יותר. הגיע הזמן שגם העם בישראל יפסיק להיות נעים.