יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

תדע כל אם עבריה

כל ישראלי שלא התרגש כשראה את התמונות של גלעד שליט מגיע הביתה בטח נמצא ברשימת הממתינים לתרומת איברים, כי אין לו לב.


גם מתנגדים לעסקה, כמוני למשל (וכבר הסברתי למה אני מתנגד בפוסט מלפני למעלה משנה) לא יכולים שלא להתרגש כשחייל ישראלי חוזר למשפחה שלו, ולא יכולים שלא למחות דמעה של התרגשות כשאב אומר לבן אותו לא ראה חמש שנים "בוא נלך לאמא".


אבל עכשיו, כשגלעד שליט חזר הביתה וישן (אני מקווה) בשקט בבית שבו גדל, הגיע הזמן שממשלת ישראל תקבל את ההכרעה החשובה ביותר שהיא יכולה לעשות בהקשר של עסקת שליט - ההחלטה שעדיין לא התקבלה.


כשאודי גולדווסר ואלדד רגב מהגדוד שלי נחטפו ביום האחרון של אותה תעסוקה בצפון ביולי 2006, היום הראשון של מלחמת לבנון השנייה, תחושת התדהמה והאכזבה וההשפלה בגדוד צרבה את הלב וחרכה את האיברים הפנימיים. רתחנו. בערנו מתשוקת נקמה. לא האמנו שזה קרה לנו - לנו! אחד הגדודים הכי פעילים במערך המילואים של ישראל! - ובעיקר קשה היה להכיל את העובדה שאנחנו יורדים מתעסוקה מבצעית עם שני הרוגים, פצוע קשה ושני נעדרים.


שני נעדרים זו צלקת גם כי הלב נשבר כשחושבים על המשפחות ועל החבר'ה עצמם (אודי ואני הכרנו היטב, ועד היום אני מצטער על אותה כוס קפה שלא ישבנו אליה שבוע ומשהו לפני החטיפה כי מיהרתי לפזר חבר'ה מהפלוגה שלי במוצבים אחרים), אבל זו גם צלקת כי ברור מה המחיר. ברור לכל לוחם שחטיפה זו תקלה מבצעית. זה אירוע נקודתי, יום קרב, שהופך ברגע לאסון לאומי שמשפיע חודשים ושנים קדימה.


כמעט ולא דיברתי עם אף אחד מהחבר'ה אחרי שהשתחררנו, משהו כמו שבוע אחרי שפרצו הקרבות. לא היה לי זמן. הייתי עסוק מדי בסיקור המלחמה כעיתונאי, וזו הייתה אחלה דרך להשתקם נפשית - הרי ברגע שיש מצלמות בינך לבין האייטם אתה מנותק ממנו. אתה לא חלק ממנו, למרות שהוא התחיל במשמרת שלך. אתה נוכח-לא-נוכח, מעבד את המידע בלי העומס הרגשי הנלווה אליו מתוקף היכרותך האישית עם האייטם, ועם מושאי הסיקור. אני ממליץ על זה לכל אחד. בשיא הרצינות.


אבל אז, חודש וחצי אחרי המלחמה הזמינו אותנו למילואים חד יומי כדי להציג לנו את עיקרי התחקיר המבצעי על היום שבו התחילה המלחמה "שלנו". בהפסקות בין שיחה לשיחה התכנסנו כל החבר'ה באופן ספונטני בשולחנות העץ עם הפרגולות שהציבה האגודה למען החייל. אני לא זוכר מי היה זה שהעלה את הנושא, אבל פתאום מישהו אמר שהוא ביקש מההורים שלו שאם הוא ייחטף - שיעזבו אותו אם המחיר הוא יותר משניים שלושה מחבלים תמורתו. ואז עוד מישהו אמר את זה. ועוד מישהו סיפר שאמר זאת לחברה שלו. ואני סיפרתי לחבר'ה את האמת - שגם אני אמרתי את אותו הדבר בדיוק לאשתי, שהייתה נשואה לי פחות משנה אז.


כי אנחנו לוחמים.


כי אנחנו מבינים שהתפקיד שלנו הוא לשמור על האזרחים, ואם יהרגו אזרחים כתוצאה משחרור מחבלים בשביל לשחרר אותנו - אז נכשלנו במשימה. 


ואנחנו הרי מכירים את עמישראל. ואת העניין של פדיון שבויים, וערבות הדדית וערך הרעות וכל שאר הקלישאות. אבל אנחנו, כך גיליתי פתאום, ממש לא רוצים שאזרחים יגנו עלינו. שהם ישלמו את המחיר שאנחנו יודעים שאנחנו עלולים לשלם כשאנחנו עוטים עלינו מדים אחת לשנה. המחיר שידענו שיתכן ונשלם אז, בימים שאחרי התיכון, כשביקשנו מקצין המיון ללכת לקרבי.


אפשר לדמות את המצב במדינה לכפר שתושביו מרגישים מאויימים ומחליטים לבנות חומה שתגן עליהם מהפושעים והאויבים. הם בונים חומה לתפארת, חזקה וגבוהה. והם גאים בחומת התפארת שלהם, בה השקיעו כל כך הרבה מסים ומאמצים. היא בבת עינם. ויום אחד מגיע אויב ומתחיל להכות בחומה. מנסה לפרוץ אותה.


תושבי הכפר, שגאים בחומה שלהם יוצאים החוצה מהחומות וניצבים בגופם כדי להגן על החומה, כי הרי היא בבת עינם והם גאים בה, והשקיעו בה והכל - אבל מה יוצא מזה? החומה נשארת, אבל התושבים עליהם היא אמורה להגן נטבחים בהמוניהם.


אנחנו, הלוחמים בצבא בסדיר ומילואים - אנחנו החומה שאמורה להגן על אזרחי ישראל. לא הם עלינו.


ישראל כל כך התאהבה בחומה שלה, עד שהיא מעדיפה שאזרחים ישלמו את המחיר ובלבד שלא תיפול ולו לבנה אחת מהחומה הזאת. זה, חברות וחברים, הזוי. לגמרי הזוי.


וחמאס וחיזבאללה יודעים את זה, ולכן הם חוטפים חיילים - גלעד שליט לא היה "שבוי". שבוי הוא מי שנלכד בשעת קרב. בסערת המלחמה. גלעד שליט, ממש כמו אודי ואלדד מהגדוד שלי היה חטוף. מישהו שבאו במיוחד כדי ללכוד אותו לצרכי מיקוח. ממש כמו הנוסעים במטוס סבנה בשנת 1972, או נוסעי אייר פראנס שנחטפו לאנטבה 4 שנים מאוחר יותר.


וממש כמו שחטיפות המטוסים לא הסתיימו עד שארגוני הטרור לא הבינו שלא ייצא להם כלום מהחטיפות האלה כי אין איתם משא ומתן שמביא לשחרור מחבלים (חוץ ממשאים ומתנים שמטרתם הייתה לאפשר זמן עד פעולה צבאית), כך יימשכו חטיפות לוחמי צה"ל עד שלא נפסיק לשלם את המחיר אותו גובים מאיתנו.


הגיע הזמן שממשלת ישראל תקבל החלטה עקרונית, ערכית, קשה.


הגיע הזמן שראש הממשלה יתייצב בפני אזרחי ישראל - לא בפני אויבי המדינה אלא בפני הישראלים! - ויודיע להם שגלעד שליט היה האחרון שלגביו יתקיים משא ומתן. שתדע כל אם עבריה שאם בנה או בתה נחטפים לצורכי מיקוח, ממשלת ישראל לא תשחרר יותר מקומץ מחבלים עבורם.


ברגע שאזרחי ישראל יידעו את זה, ברגע שאנחנו כאומה נפנים את זה - אז אמנם החטוף הבא יסבול ייסורים שהמוח מסרב לעכל, והלב נשבר כשחושבים על הזוועה של משפחה שיודעת שיקירה חי אבל לא מקיימים משא ומתן לשחרורו, אבל זה ייגמר. זה לא יקרה יותר. לא נשחרר יותר מחבלים שרצחו ישראלים (ואומרים בריש גלי שישמחו לרצוח שוב) עבור חייל צה"ל שאמור היה לשמור על אותם אזרחים.


יהיו מי שיגידו שזו בגידה בערך הרעות. שחיילי צה"ל לא יצאו לקרב כשהם יודעים שמדינת ישראל לא תעשה הכל כדי להחזיר אותם הביתה.


תרשו לי לומר שני דברים על כך:


האחד - מי שיציאתו לקרב תלויה בהערכתו את מצבו האישי בסיום אותו קרב, נמצא בביזנס הלא נכון. למלחמה יודעים איך נכנסים, ולא איך יוצאים ממנה. כשחייל צה"ל נשבע אמונים למדינה הוא אומר לה שהוא מסכים אפילו להקריב את חייו למענה ולמען הגנתה. אנחנו החומה, להזכירכם. אנחנו אמורים להישבר קצת, כדי שהכפר שמאחור יישאר ללא פגע. אני לא מעלה על דעתי שיש לוחם כלשהו בשריון, בחי"ר, בהנדסה, בתותחנים או בכל זרוע לוחמת אחרת שמה שעובר לו בראש רגע לפני אירוע קרב או פעילות מבצעית הוא "האם כן או לא יחזירו אותי מהשבי". הדבר היחיד שעובר בראש הוא "איך אני לא מאכזב את החבר'ה שעומדים לידי". כל השאר זה קשקוש.


השני - כל לוחם בצה"ל יודע שאם אחד מחבריו רואה שהוא נחטף, אותו חבר אמור לירות (כן, כן - אשכרה לירות) לעבר אירוע החטיפה ולעצור אותו בכל מחיר, לרבות פגיעה בחייל החטוף. זו פקודה שאני יכול להעיד אישית שקיימת בצה"ל לפחות מאז שאני מכיר אותו (החל מנובמבר 95) ואני יודע שקיימת הרבה לפני כן. אם הצבא נותן הוראה כזאת (מוצדקת לגמרי בעיניי, אגב), ואם זו לא פגיעה בערך הרעות - אי קיומו של משא ומתן סחטני היא ודאי לא פגיעה בערך החשוב הזה.


די. הגיע הזמן שנפסיק עם העולם ההפוך שבו אזרחים נפגעים כדי שחיילים ישובו הביתה בשלום.


הגיע הזמן לקבל את ההחלטה הזאת, שלגמרי נמצאת בסמכותו של הדרג המדיני. החלטה שדומות לה קיבלו גם מדינות דמוקרטיות אחרות כמו ארצות הברית ובריטניה - עסקאות שבויים שנפלו בשבי בסערת הקרב? בוודאי. עסקאות חטופים שנחטפו במסגרת פיגוע מיקוח? בשום פנים ואופן לא.


אני מאמין שרוב הלוחמים בצה"ל נמצאים בדעתי. אני יודע שרוב החבר'ה בפלוגה שלי חושבים ככה. הגיע הזמן שנתחיל לחשוב ככה גם כמדינה.


בואו נוודא שגלעד שליט יהיה האחרון. בואו נבטיח זאת לעצמנו.


החומה, חברות וחברים, נבנתה כדי להגן על אלה שמאחוריה. הם אמורים לחסות מאחוריה - לא לכסות אותה.


הגיע הזמן שניזכר בעובדה הפשוטה הזאת.

21 תגובות:

  1. אנונימי19.10.2011, 1:06

    אני מסכים איתך לגבי דבר עקרוני אחד - חיילים מגינים על אזרחים ובישראל זה השתבש.
    לגבי שאר הדברים - לא מסכים. גלעד שליט היה שבוי, ש-ב-ו-י. חייל במשימה מבצעית שנפל בשבי הכוחות הלוחמים של הצד השני (שנתון תחת כיבוש בחוסר סימטריה מוחלט). חטופים הם אזרחים, לא חיילים.
    לדוגמא - אזרחים לבנונים, כולל ילדים - שהצבא המהולל של ישראל חטף (כן, חטף) כדי לשמש כקלפי מיקוח : http://he.wikipedia.org/wiki/קלפי_המיקוח_הלבנונים
    זה המוסר הכפול הישראלי - מצד אחד, מנהלת חטיפות וטרור בעצמה ומצד שני -קוראת לחייל שבוי ילד חטוף. "האסירים" הבטחוניים הם בשורה התחתונה שבויים ישראלים שעברו בתוך מכבסת מערכת המשפט הישראלית - ובתום סכסוכים ומלחמות יש חילופי שבויים. ולו אני הייתי נופל בשבי - הייתי רוצה ודורש שהמדינה תחזיר את כל השבויים שהיא מחזיקה תמורת חזרתי הביתה. או לפחות שתשלח את צ'אק נוריס לחלץ אותי.

    השבמחק
  2. התזה שלך היתה נכונה אילו צה"ל היה צבא של שכירים או מתנדבים אשר בחרו לשרת מתוך רצון חופשי - אבל אין זה כך. השירות בצה"ל הינו חובה על פי חוק - אני משרת בקרבי ועושה מילואים לא מכיוון שאני בוחר בכך אלא מכיוון שזו חובתי על פי חוק. כל עוד זה המצב הרי שצהל הוא צבא של אזרחים מן המניין ומדינת ישראל חבה חוב מוסרי כלפיהם אפילו יותר מלאזרח רגיל שלא שירת תחת דגלה.

    השבמחק
  3. חיים,‏ אם שיחה האחרונה שלנו היינו מדברים על זה היית שומע מימני משפט שאני אומרת כבר שנים "לא משנים את חוקי המשחק תוך כדי" גלעד לא אמר ערב לפני חטיפתו "אל תנהלו מו"מ בשביל החיים שלי" הדבר הנכון היה להחזיר את החייל הזה ‏‏(אני קצת מתעצבנת שמתייחסים אליו כילד,‏ הוא שרד חמש וחצי שנים בשבי!!‏‏)‏
    הביתה.‏ אני כותבת ומוחקת כבר חצי שעה כי לא על חיי אתה מדבר,‏ אני כבר כנראה לא אהיה לוחמת..‏ אז אני מבטיחה לך כאן,‏ לך ולכל מי שיקרא את זה שאם חלילה,‏ חס וחלילה יקרה לך משהו,‏ אני אהיה בראש המאבק עם המשפחה והחברים שלך!‏

    השבמחק
  4. אנונימי19.10.2011, 1:58

    פוסט יפה.
    ישראל לא התאהבה בחומה שלה. אזרחי ישראל הותקפו יומם וליל, בתחכום רב ובכל האמצעים האפשריים, בקמפיין פרסומי אגרסיבי שהפך את שליט לגלעדי, את השבי שלו לטרגדיה הכי גדולה אי פעם, את החזרה שלו לשאיפה האולטרמטיבית, את הפטריוטיות לכניעה לטרור ואת השאלה היחידה שנשאלת בעניין ל"אם זה היה הילד שלך". כרזות, צעדות, קמפיינים מתוקשרים, סלבס סלבס סלבס שרכבו על הגל (כמו אביב גפן או שאר הזמרים שהוציאו שירים "לכבודו") תמיכה של התקשורת שמצאה עוד תירוץ נהדר להתנגח בביבי, ועוד ועוד ועוד שהפכו את גלעד שליט לאחד המותגים החזקים בישראל, אם לא ה. ואזרחי ישראל התמימים ושטופי הפרסומות ותרבויות של מותגים שמדברים לרגש בלבד זרמו עם זה, ומתמיכה זה התעצם ללחץ ציבורי ותקשורתי, לפופולריות מדומה של ראש ממשלה, וככה נוצרה העסקה הזאת. אי אפשר להתעלם מזה שאם משרד הפרסום הגדול בארץ לא היה נרתם לכבוד העניין, ולא הייתה כזאת שטיפת מוח בישראל, וודאי ווודאי שהעניין היה נגמר בצורה הרבה יותר הגיונית.

    השבמחק
  5. אני חושבת שאין בן אדם שהשאלה הזו לא עברה לו בראש אבל לדעתי העניין הוא שיש מקומות בהם הלב צריך להחליט ולאו דווקא הראש, כי זה מה שהופך אותנו לאנושיים ומחזק אותנו מול המלחמה במדינות ערב - הערך שיש לנו לחיי אדם.
    ואתה אולי יכול להחליט לגבי עצמך, שאתה מוכן לשלם את המחיר אבל מה אם חס וחלילה היה מדובר באחת הבנות שלך? (וכן, אני מצטרפת למה שנכתב למעלה, גם אני הייתי נלחמת למען שחרורך - תתמודד :-))
    זאת דילמה בלתי נתפסת, אני מוצאת את עצמי מהרהרת יותר ויותר בנושא של עונש מוות ומצד שני, האסירים שלנו חולמים על להיות שהידים, זה רק יעשה להם טוב ולתדמית שלנו עוד יותר ורע ומצד שלישי כבר ראינו שהם חיים בתנאים של מלון חמישה כוכבים וזה רק עוד יותר מתסכל.
    אין תשובות ברורות.
    אבל אני כן יכולה לומר דבר אחד על מדינת ישראל.
    חרא כאן ומנצלים אותנו ומשתינים עלינו בקשת אבל בניגוד לכל המקומות האחרים בעולם, פה ילחמו עליך בכל מחיר.
    עמית סגל ציטט אתמול קטע מהסדרה "הבית הלבן" שבו הנשיא מבקש מבתו לשמור על עצמה ולא להחטף כי הישראלים לא ישחררו עבורה מאות שבויים - זה אנחנו, הצד היפה שלנו, ובוא נודה בזה, אין לנו הרבה צדדים יפים.
    אני מעדיפה לשמר אותו.
    ואותך! :-)

    השבמחק
  6. אנונימי19.10.2011, 9:21

    חשבתי שהכי קל יהיה לענות לטענות הפאשיסטיות והטוטליטאריות שלך דרך התייחסות למשל הדמגוגי שנורא אהבת על החומה והכפר. בסיפור הזה אתה מנסה לטעון השהצבא והמדינה מופרדים ושיש חומה ושיש כפר ושהם נפרדים . אבל במציאות האמת היא שצה"ל הוא צבא העם. הוא העם. ושאם אתה פוגע בצבא אתה פוגע באזרחים, אתה פוגע באחים, באחיות, בהורים של העם הזה. אם אתה מחליש את העם אתה מחליש את הצבא אם אתה מחליש את הצבא אתה מחליש את העם אין פה הפרדה יש פה קיום אחד. החומה ניזונה ומשומרת על ידי העם היא לא קיר בטון חסין שעומד בקיומו לבדו שהוא נפרד מהעם. אין כפר יש רק חומה וכל לבנה בה חשובה. רק שמבחינתך יש גם משהו שנקרא מדינה (בורגנית וקפיטליסטית) ועל זה אתה לא מרחיב את השקפותייך. ועל העם לשמור על המדינה...ומה זאת המדינה לפי תפיסתך? מפחיד לדעת... נשמע שהמדינה היא מושג ארטילאי ומורם מעם שיש להקריב את חייך על מזבחו שמשרת אינטרסים של שוכני מגדלי היוקרה. גלעד שליט הוא חייל וגם אזרח וחייו לא שווים פחות מחייך במקלט הבורגני שלך שהמושג המדינה משרת ואל תחפור לי על היותך קרבי ובלה בלה בלה הרי היום אתה בורגני ותו לא ואני לא מאמין למילה שיוצאת מפיך. שחרורו של גלעד מחזק את העם ולכן הצבא מתחזק ואותם מחבלים ימותו במהרה על העם בשיראל שהוא חזק ומלוכד היום פי מיליון. חבל שזה לא משרת את מושג ההפרטה שאתה דוגל בו. בו הצבא הוא שכיר חרב של הבורגנים. שכח מזה חבוב. וגלעד ברוך שובך הבייתה בן.

    השבמחק
  7. אנונימי19.10.2011, 10:32

    מוזר, כשהדבר נוגע בך אישיץת אתה מסכים עם עיסקאות ומניפולציות שעושות המשפחות, רגב גולוואסר, על הציבור בישראל כשידעו ששניהם הרוגים. אבל כזה רחוק ממך פתאום שוברים את הכלים.
    עם כל מכבסת המילים שלך לא ראיתי מה עמדתך על החלפת רוצחים בגופוות. אימו ז"ל של רון ארד אמרה והצהירה שאם בנה מת היא לא מוכנה לשום עסקה.
    כמה נחמד להיות אמביוולנטי, הא ?

    השבמחק
  8. כמו שכתב פה המגיב הקודם, קל מאוד לדבר מרחוק,

    בדיוק כמו טוקבק - קל גם להודיע לאשתך מראש שאותך לא מחזירים אבל אני לא בטוח שזה משהו עם אחיזה במציאות. מה לגבי ילדך? אם חלילה יפלו בשבי אני בטוח שתדבר בצורה שונה.

    בימים האלו לא ניתן להפריד את הלוחמים מהעם.
    אנחנו לא שכירי חרב שמשכירים את גופנו בטחוננו וחיינו. אנחנו נותנים ומקדישים למדינה שלנו באהבה תוך ידיעה - שלא נמות סתם, ושאם חלילה נפול בשבי - המדינה תעשה הכל בשביל להחזיר אותנו.

    הניתוח הקוסמטי שלך לשבויים שנשבו בקרב למול שבויים שנחטפו בפיגוע מיקוח הוא פשוט טמטום.
    ההבדל היחידי הוא במי עומד מולך - אם יש מולך מדינה זה לרוב מלחמה, אם ארגון גרילה - זה תמיד פיגוע מיקוח.

    ההבדל ביננו לבין אויבנו הצוהלים כרגע ברחובות על שחרור רוצחי ילדנו הוא ברור. אני מקוה שגם לך!. העסקה הנוכחית רק המחישה מעולה את ההבדל הזה - אני גאה להיות בצד "הנדפק"\"המאכזב".
    אני משוכנע- שבוסופו של דבר- זה גם הצד החזק.

    השבמחק
  9. דני זקן19.10.2011, 12:13

    וואלה. אתמול בשיחה לילית עם זוגתי שתחיה, זה מה שאמרתי לה, חשבתי אפילו לכתוב את זה בסוג של צוואה בחיים.

    השבמחק
  10. אני לא יודע מה עמדת החיילים בגדוד בו אני משרת, אבל אני יודע שעמדתי שלי דומה לזו של חיים: אם חוטפים אותי, אני מעדיף שלא ישחררו מחבלים עבורי. צדק מי שכתב שמשל הכפר והחומה פגום, אבל הטענה הבסיסית עדיין נכונה: תפקידו של החייל לשמור על האזרח, ולא להיפך.

    לגבי הפגנת מנהיגות מביבי (פחחח) או דיון ציבורי משמעותי (פחחח בריבוע), הרי לא היה שום סוג של דיון סביב האם כדאי או לא כדאי לבצע את העסקה הזו. זה היה מחטף רגשני, שבו לשרים לא ניתנה שהות לחשוב על העסקה או להחליט איך להצביע. אז הם הצביעו בעד - והעסקה בוצעה. גם אם יצא מדינאי אמיץ להתאבדות פוליטית ויגיד "לא נשחרר אסירים בטחוניים תמורת החטוף הבא", אמירתו תהיה חסרת משמעות מול הבליץ התקשורתי שיבוא אם גם החטוף הבא יהיה בן-טובים מהמיינסטרים שאפשר למכור.

    השבמחק
  11. בתור אחד שעושה מילואים ביחידה קרבית, ובתור מי שלחם לפחות במלחמה אחת (לבנון השניה זו לא מלחמה, זה ביזיון).
    אם אני נחטף - אני משאיר צוואה בחיים שמצדי יחזירו את כל האסירים, את אמא שלהם ומצדי גם את ביבי... אני מוכן שיחזירו גם את מכבים-רעות אם זה מה שיציל אותי.

    וקצת יותר ברצינות - אתה מזלזל ביצר החיים של בנאדם, ראיתי אנשים עושים דברים מטורפים רק כדי להרוויח את הסיכוי לחיות עוד חצי שנה. אל תספר לי שבנאדם מוותר על הסיכוי לחיות כדי להציל את ה"עם". כל האימונים שעברתי בצבא (ואולי גם אתה, למרות שהיית רק בנח"ל) מטרתם היא להתגבר על היצר הראשוני ביותר של האדם והוא לברוח מסכנה ולהציל את עצמו.

    ואני אעלה סוגיה עוד יותר בעייתית - נגיד שחלילה חטפו אותך, הצבא (על פי בקשתך) לא מחפש אותך ולא דן עם החוטפים.
    החוטפים מאיימים להוציא אותך להורג.
    הצבא מגלה (בעזרת המודיעין שכבר לא קיים לנו) איפה אתה מוחזק.
    עכשיו מה? להפגיז את המקום כדי שלא יהיה להם קלף מיקוח? להסתער ולהסתכן שעוד חיילים ייפגעו בקרב שאין לו תכלית? (כי הרי הצהרת שלא חשוב לך לחזור).

    איפה הגבול?

    השבמחק
  12. אנונימי19.10.2011, 18:32

    אתה כותב כמו אחרון הרפובליקנים השמרנים בארה"ב. שם טבעו את המושג שאין משא ומתן עם טרור וטרוריסטים. חייל של צבא ארה"ב נמצא בשבי הטליבאן באפגניסטן מספר שנים זה לא מזיז שם לאיש ובטח שלא יעשו שום דבר לשחררו. אתה חושה שזה בונה חברה טובה? סולידרית? חברה שיש בה ערבות הדדית? להפך!!! אז די לקשקש, אני מעדיף לחיות בחברה שבה ערך חיים של אדם אחד שווים כל כך הרבה.

    השבמחק
  13. אנונימי19.10.2011, 21:43

    קל לדבר כאשר אתה יושב עם חבריך בסביבה מוגנת מתחת לפרגולה, הדילמה קשה ואיומה כך ואחרת ..... העיקר שאף אם עבריה לא תחווה עוד את מה שאביבה שליט עברה בחמש + שנים האחרונות .... אתה אבא לילדים תסתכל עליהם ותחשוב שוב...

    השבמחק
  14. אנונימי20.10.2011, 21:38

    אימוץ מדניות ארה"ב תגרור את מדיניות אל-קעידה עריפת ראש החטוף והפצת הסרטון.

    אני כמוך מוכן לומר שלא ישחררו טרוריסטים עבורי
    אבל מצפה למבצע צבאי בו מסכנים כמה מהלבנים בחומה כולל הלבנה שבשבי אך לא להשאיר אותה להתפורר שם.

    במבצע עופרת יצוקה יכלו לסיים את פרשת גלעד שליט אבל זה היה יכול לסכן חיילים ,מחבלים ועזתים חפים מפשע אם זה תלוי בי זה מה שהיה צריך לעשות.

    השבמחק
  15. קראתי.
    קצת קשה לי להגיב בלי להיכנע לקלישאות, אבל בשורה התחתונה אני לא מקבלת את מה שאתה אומר, מכיוון שאני רואה פה הרבה פאתוס. נכון, זה דיבור של לוחם, ואני בטוחה שתעשה הכל בשדה הקרב כדי לא לאכזב את החברים שלוחמים לצידך, אבל אני מצטערת- אני מתקשה להאמין לך כשאתה אומר- אני אעדיף שלא ישחררו תמורתי מחבלים וישאירו אותי בשבי, אפילו אם זה יקח עשרות שנים וגורלי לא ייוודע כמו זה של רון ארד.
    אם היית אומר לי שבצוואתך היית כותב שלא ינהלו מו"מ על גופתך ויוותרו על מלחמת התשה להבאת העצמות לקבר בישראל תמורת שיחרור מחבלים שמסכנים את האזרחים, זה היה מתקבל על הדעת ונשמע רציונאלי יותר. כמו מי שהזכיר פה את אימו של רון ארד. אבל את ההודעה הרשמית שלך באשר לנכונותך להקריב עצמך בעודך בחיים למשך שנים ארוכות- אני לא מקבלת ברצינות, צר לי. זה נשמע כמו סערת רגשות אידיאולוגית שלא תעמוד במבחן המציאות. זה לא יעמוד במבחן המציאות אצל אף חייל, חזק וסולידרי ואמיץ ככל שיהיה. אף אדם לא יכול לעמוד מול ילדיו המקסימים ולוותר עליהם במודע, כי ככה הפלוגה הסכימה בערב נעים על כוס קפה מתחת לפרגולה. מאחלת לך שלא תעמוד בשעת מבחן בכל מקרה- אבל יש הבדל בין לצאת לקרב בידיעה שאתה עלול לא לחזור, לבין להתנדב לא לחזור רק כדי מטעמי "לא נעים אידיאולוגית".
    אני סתם תוהה איזו סיטואציה עברה לך בראש: קצין אכ"א מגיע אל בית הוריו של חייל איקס, מתיישב על הספה באנחה כבדה, ובפנים אפורות ונפולות מבשר להורים שבנם החייל הקרבי נחטף, והכופר הוא מאות אסירים עם דם על ידיהם. "אה..." אומר אביו של החייל- "שטויות, זה בסדר. אומנם יש לו אישה וילדים, אבל הוא באמת השאיר לנו הוראה בכתב שזה בסדר, שאם החוטפים מתחילים לדרוש אסירים, אז שפשוט נוותר על זה ונשאיר אותו שם... נכון, חנה'לה?" (הוא פונה אל אשתו, אם החייל, והיא מהנהנת בהסכמה ומציעה קפה ועוגיות לקצין שהגיע) - "אז... פשוט תשאירו אותו שם, אנחנו נסתדר כבר. לא, באמת, זה בסדר. יש לו שני אחים, נסתפק בהם. אחד מהם הוא עורך דין, אגב. השני רופא. שטויות, שטויות. הילדים שלו ישכחו ממנו יום אחד ממילא, אתה יודע איך זה, גיל ההתבגרות. ממילא הוא משמש להם רק כארנק-על-שתיים. עזוב, ראש אכ"א. תגיד לראש הממשלה שהחלקנו לו. זה בסדר. קִיפּ הִים. להתראות ותודה שבאתם להודיע, אנחנו מעריכים את זה".
    נו, באמת... :)

    השבמחק
  16. אנונימי21.10.2011, 3:15

    באמת נמאס מכל הגאונים שכל מה שיש להם זה טענות כמו "תסתכל על הילדים שלך ותחליט" "מה אם זה היה הבן שלך" "אין לך לב" ועוד סיפורים סוחטי דמעות. מדינה לא יכולה להתקיים וצבא לא יכול לתפקד כשכל מה שחושבים זה "אוי כמה הוא מסכן". המדינה לא הייתה קמה בצורה כזאת "תאר לך שלבן שלך היה אנופלס, גם היית בעד העליות המשוגעות האלה למדבר?" אם נמשיך ככה לא תהיה לנו הפרבילגיה להיות כאלה ריגשי. תתאפסו.
    באחוזי התמיכה בעסקה היה פער של 20 אחוז בים גברים לנשים. צפוי: נשים חושבות "אוי כמה שהוא מסכן", וגברים חושבים "אני לא רוצה למות, וגם לא שיחטפו אותי או את הבן שלי". מי יותר אכזר? מדינה שחושבת כמו דובוני אהבה ורדרדים תלך לעזאזל.
    יום טוב לכולם

    השבמחק
  17. ישראל לא יכולה לנהוג כמו ארה"ב, מדינה עם 300 מיליון תושבים, שלא גובלת באף מדינה שמסכנת את בטחונה, שמתפרשת על שטח עצום.

    ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להחליט שהיא לא עושה עסקאות על שבויים. מאז ומתמיד בנינו את המדינה והחברה על סולידריות, ערבות הדדית.

    ככל שהערבות ההדדית הלכה והתפרקה, כך מצבנו החמיר. יש קשר הדוק בין הפערים הכלכליים הבלתי נתפסים בין עשירים לעניים, בין הון-שלטון מצד אחד, לבין העם הנושא בעול מצד שני - לבין היכולת שלנו לשרוד.

    העסקה בעייתית, כי אפשר היה להגיע לתוצאות גם לפני כמה שנים, אם זו בסופו של דבר ה-עסקה. אבל ביבי נתניהו גזר את הקופון שלו, וזה יסייע לו להגיע למושב הכנסת במצב קצת אחר מזה שהיה בו במהלך הקיץ-של-המחאה.

    ארה"ב לא עושה עסקאות עם חוטפים, ולכן היא מקבלת סרטים ביוטיוב של ערבים עורפים ראשים של חטופים. אני בטוח שאתה לא רוצה להגיע לזה. כל עוד הצד השני יודע שיש סיכוי למו"מ, ויודע שהוא יכול להשיג משהו ממך, אתה מונע את האפשרות לדברים מחרידים כגון זה.

    אם כבר, אני מעדיף את הגישה הרוסית. מצד אחד, לא עושים שום עסקאות ולא דנים עם חוטפים וטרוריסטים. מצד שני - נכנסים בהם בכל הכוח, בלי לדפוק חשבון לכלום, לא לבני הערובה, לא לשבויים, לא לחטופים. זו גישה שאני יכול יותר להבין (אם כי לא בטוח שאני מסכים עם התפיסה הסובייטית הפרגמטית הזו)

    הפתרון היותר נכון, אם יורשה לי, הוא בהפחתת המתח שבין ישראל לבין החמאס, בין ישראל לבין המצרים. יש המון צעדים שישראל יכולה וצריכה לעשות בשנה הקרובה, שאינם דווקא הפגנת קשי-עורף מול השינויים באזור.

    השבמחק
  18. אנונימי21.10.2011, 8:51

    ומה עם הטייסים? גם המוטיבציה שלהם תישאר כמו היום כשיידעו שבכלל לא יקיימו מו"מ על שחרורם, והיה אם...? הרי הסיכון שלהם להילקח בשבי הוא גדול ביותר.
    בני הטייס, שגם הוא הציג דיעה דומה לזו המוצגת כאן בכתבה, נאלץ להודות בפני שכן, ששחרור גלעד שליט אכן כן נותן לו כוח.
    גם אני התלבטתי שנים אם להחזיר את גלעד שליט או לא - בגלל המחיר הגבוה, והיום השתכנעתי שאכן, כן: הכוח שלנו כמדינה ייחודית הוא בכך שכל חייל יודע שהיה ויקרה לו משהו יעשו הכל על מנת להשיבו הביתה. זה כוח שמחלחל בצבא ובאזרחים ונותן לנו עצמה שאין לשערה.

    אמא של טייס

    השבמחק
  19. חיים

    יש פה קצת בעייתיות בהתנהלות שלך בבלוג

    כתבת פוסט קשה (יחסית), קיבלת לא מעט תגובות...
    לא יכול להיות שאין לך מה לענות עליהן...
    תענה, תפתח את הדיון, אל תשאיר את הדברים ככה ש"אני אמרתי את שלי, תעשו עם זה מה שאתם רוצים"

    השבמחק
  20. אנונימי23.10.2011, 21:57

    שמת לב שמעל למאמר הקצתמבולבל הזה יש פרסומת לקורס לובינג ויחסי ציבור.
    הפרסום אולי של גוגל ואין שליטה אבל ההקשר - גדול

    השבמחק
  21. אנונימי31.10.2011, 14:54

    מדהים כמה עיוות מוסרי יש בדברים שאמרת
    חייל "הסכים" להיחטף ולמות ולכן לא צריך לשחרר אף אחד עבורו.

    אין ספק - המוסר במיטבו

    השבמחק